ספיישל עונת החתונות של חן

לאחר 4 חליפות ביגוד שונות שעלו לי מאות אם לא אלפי שקלים, 4 מנות של דג עם ירקות מבושלים, אין ספור צ'ייסרים של וודקה ושל ליקר פידג' תוצרת טייוואן, 30 פעמים אמירת הברכה "מזל טוב" ו-20 קריאות התפעלות בסגנון "וואו! השמלה שלך מהממת ואת נראית פשוט מדהים!", 3 סיגריות שאני בכלל לא זוכרת שעישנתי וחבישת שלושה כובעים מצחיקים, חמישה זוגות משקפיים היתוליים ושש שרשראות פרחים בסגנון הוואי, אני יכולה סוף סוף להסיר את האיפור המרוח, להוציא חתיכה של קציפת פרווה בטעם וניל מבין השיניים, להישען לאחור על הספה בסלון ולהירגע – תמה באופן רשמי עונת החתונות 2012. ומה נשאר לי מכל זה? מממ… האנגאובר טורדני, מינוס בבנק ומגנטים שיכולים לכסות כליל מקרר שארפ 648 ליטרים עם מקפיא תחתון.

אז אוקיי, חתונה. אין ספק שמדובר באירוע מוזר עד מאוד. כולם מאופרים יותר מדי, שותים יותר מדי ואוכלים יותר מדי סלטים שיש בהם פיצוחים (סלט חסה בליווי עגבניות שרי ופקאנים, סלט כרוב עם קולורבי ושקדים קלויים, סלט מלפפונים עם קשיו וקבוקים וכולי). הכלה, יצור די מפוקפק ולא יציב, מסתובבת רוב הערב היסטרית ואנורקטית והחתן, מיוזע ונבוך, מחכה כבר לרגע שבו הוא יוכל להוריד את החליפה החונקת וללבוש טי שירט קורעת מצחוק ומקורית להפליא שעליה מודפס "גיים אובר".

ועכשיו רגע של רצינות. האמת היא שממש לא ברור לי למה טקס נישואין פשוט שמסמל משהו פשוט שהוא, ובכן, נישואין, הופך תמיד לאירוע הלל ושבח לבני הזוג שלו קודמת תקופת הכנה בת כמה שבועות שבה חברותיה של הכלה מסכמות את פועלה, הישגיה, ילדותה, נעוריה וכן את חלומותיה ושאיפותיה לעתידה המשפחתי והמקצועי כאחד.

חתונות, לפחות בישראל, הפכו כבר מזמן לתכנית אירוח בסגנון "חיים שכאלה" שכוללת פרס על מפעל חיים בדמות ספר תמונות וברכות בלופה. ואפרופו ברכות, במהלך הטקס עצמו תוקרא ברכה מרגשת, יבוצע שיר ברכות בזיופים עם גיטרה לא מכוונת ויוקרן קליפ שיכלול שלל בדיחות פרטיות ייחודיות על הדירה המוזנחת של בני הזוג בתל אביב, על המשפחה של הכלה ועוד בדיחה מרומזת ומשעשעת על ילדים עתידיים. אה, ובסוף הקליפ, בכתוביות, תעלה ותבוא, כן כן, הברכה (כי באמת כבר המון זמן לא בירכנו אף אחד).

והריקודים כמובן, כמו תמיד: דאנס שיגעון מהניינטיז, קצת שנות השישים לדודים שנראים כאילו הם פורקים איברים או חווים התקף אפילפטי, "אין מקום אחר" של משינה ו"מכה אפורה" של מוניקה סקס כי אקו"ם מחייבים, הרבה מזרחית למען הזוג שהתחנן לדי ג'יי במעמד התשלום "בבקשה בלי מזרחית!" ולסיום חפירות לחברים הטובים שכבר מזמן רצו ללכת אבל לא נעים להם אז הם קופצים ברחבה ונחים לסירוגין בניסיון נואש להתעלם מהצרבת שעשו להם 5 מנות של מיני פלאפל בפיתה קטנה במיוחד עם חמוץ + 5 מנות של מיני שווארמה בפיתה קטנה במיוחד עם חמוץ.

אסיים את הטור המיוחד בנימה אישית ואומר שעם כל הציניות ואף על פי שמדובר לרוב באירוע גדול מדי, מנופח מדי ומאוד לא אישי, בכל זאת משהו בי מתרגש בכל פעם שאני מגיעה לגן האירועים (שאגב, תמיד, אבל תמיד, יהיה בו עץ שמואר בכחול ובעל חיים מוזנח) ואפילו לפעמים, בערך בברכה השמינית או בשיר הזיופים, זולגת לי מהעין דמעה קטנה…

אז מזל טוב לכולם, שפע ברכות, חיים של אושר, בהצלחה בדרככם החדשה, שתקימו משפחה לתפארת, שיהיו לכם מלא ילדים ואת נראית פשוט מהמם!