ארכיון חודשי: ינואר 2013

בחירות

רגיל

ניצן: 

בחירות. שבוע אחרי הבחירות ועודני נרגשת מהתוצאה. אני פשוט לא מאמינה שאלירז זכה!  ובשבוע מרגש כזה אני לא יכולה שלא לחשוב על  בחירותיי בחיים שהובילו אותי למקום הנפלא בו אני נמצאת היום.

ובכן, לפני הכל אתחיל ואומר שאני בחורה הידועה בקרב חבריי ככזו העושה תמיד בחירות נבונות ומושכלות המביאות רק לתוצאות טובות. באמת, אם אני מביטה אחורה על חיי אני מגלה שאני תמיד בוחרת בבחירה הנכונה, הרציונלית והנפלאה ביותר שיכולתי לעשות.  זו מתת אל להיות מסוגלת לזהות תמיד הזדמנויות וללכת תמיד בדרך הנכונה. אני כמעט משעממת מרוב שאני כזו.  וכמובן שאתן מספר דוגמאות –

הכל בעצם התחיל לפני כ-11 שנה. אני וחברתי הטובה סיימנו את שירותינו הצבאי ושתינו קיבלנו הצעה מפתה- להשאר ולעבוד באותו המקום גם אחרי שירותינו. כמובן (?!) שאמרתי לא. מדוע שאומר כן? אחרי הכל, אני היא אחותה האובדת של קארי בראדשו ונועדתי לבלות את חיי בניו יורק, בין מסיבת קוקטייל אחת למיסטר ביג אחר. ולכן בחרתי בבחירה הנבונה לטוס לניו יורק. אח, ואיזו בחירה זו הייתה! בניו יורק נהניתי מדירת ארון רקובה בברוקלין, משיחות בכי עם אמא שלי בטלפון הציבורי ליד הקיוסק של הערבים (לא היה לי כסף לקו טלפון משלי), בעבודת מלצרות עבור בוס שצרך קוקאין יחד עם אספרסו הבוקר, וכמובן , שם גם עשיתי את הבחירה לאכול את המקדולנדס האחרון הנוסף ההוא, מה שגרם לאמא שלי שלא לזהות אותי בשדה התעופה בישראל ואז לרוץ להורות לאבא שלי לומר לי  שאני נראית "קורנת" ו"מלאת חיים" (קורנת עקב עורי המבהיק משומן טראנס, "מלאת חיים" בגלל הגזרה האוביסית שעטיתי על גופי ושלקח לי בערך 5 שנים להשיל מעליי). על זה נאמר – גוד צ'וייס.

לאחריו הייתה את הבחירה שלי להאמין לאקס השקרן הפתולוגי שלי (אם אכן זה באמת היה שמו) כשאמר כי הוא אוהב לעשות ג'וגינג באמצע הלילה,  שהוא צאצא למשפחה אפריקאית, שהוא תקוע בסופת הוריקן בארה"ב ושהוא לא יודע איפה הארנק שלו (*אנקדוטות שסופרו למחברת הבלוג במציאות).

הייתה גם את הבחירה לעזוב עבודה טובה בשביל להיות כתבת באתר נופש, כשבעוד שבדמיוני אני עוברת מעיסוי מפנק לצימר קסום בעודי לוגמת יין עפוץ, בפועל ישבתי מול קיר ביתי וכתבתי את המילים "מפנק", "קסום" ו"עפוץ" (זו מילה?) מאות פעמים בעודי סופרת את משכורת המינימום שלי בניסיון לחשב האם הגיע הזמן לשוב לגור עם הוריי. ואולי הייתם לפחות יכולים לקרוא את מילותיי האלמותיות "הג'קוזי המבעבע משקיף על ההרים המפנקים" , אך לדאבוני האתר פשט את הרגל ומעולם לא עלה לאוויר.

הייתה את הבחירה הגאונית לבחור ללמוד תואר בתקשורת מאחר והיה ברור שלי ולליאור עומדת להיות תוכנית רדיו שתקרא "ערים!" ושתעבור לטלויזיה ותמכר לHBO, אך בפועל קוראים לה "היוש למלצרות, מוקדנות ומזכירות לנצח נצחים!" והיא משודרת בתחנה המקומית שבמוחי בלופים.

וכמובן,הבחירה לצאת לדייט שני עם הבחור שלמד ב"אוניברסיטה של החיים" וכתב לי "אני ידבר איתך מחר", הבחירה להתעלם מהווייז שלי בירושלים ולהגיע לשטח שמעליו שלט בערבית עם סימני גולגולת והבחירה לקנות אוברול מנומר בשבוע שעבר מתוך מחשבה שכל בחורה צריכה אחד כזה. הרבה, הרבה בחירות נבונות.

ישנו שיר שנקרא ה"הדרך שלא נבחרה" ,שהוא שיר דכאוני למדי על הבחירות שלא עשינו בחיים. ובכן, אני כאן כדי לספר שאני כן עשיתי אותן, את כולן, את כל אותן בחירות, גם אם לצד הדרך היה בחור לבוש שחור עם מגל וגלימה שצרח "מפגרת, תעשי פרסה!". ואז החלטתי לעשות בחירה אחת נבונה ולספר את כל אותן בחירות עגומות פה בבלוג, כשאני חדורת תחושת שליחות אחת יוקדת ובוערת – לגרום לכל מי שקורא אותי להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם הבחירות שהוא עשה בחיים, כי, היי, יכול להיות גרוע יותר. הייתם עלולים לסיים כמוני, עם קעקוע של דולפין בצבע טורקיז על הקרסול, שבחרתי לעשות כי למארק אוון מ"טייק דאת" היה בדיוק כזה.

הידעתם שדף השנאה שלנו מלא באנרגיות שליליות ? לחצו ממש כאן 

מי אנחנו? ממש כאן 

וכמובן אל תשכחו לעשות לנו לייק בפייסבוק!!! 

ועכשיו- אלייך חן.

חן-

זהו, הגיעה לסיומה חגה של הדמוקרטיה הפשיסטית של מדינת ישראל, יום שבו כולנו מצאנו את עצמנו במגרש כדורסל של בית ספר תיכון שלא היה שלנו, ולרגל המאורע החלטנו לכתוב טור מיוחד על בחירות. אבל לא על הבחירות לכנסת (למרות שיש לנו דעות פוליטיות מנומקות ועמוקות שמבוססות באופן מקרי בהחלט על הדעות המנומקות והעמוקות של ההורים שלנו), אלא על בחירות שעשינו בחיים.

מאז שאני זוכרת את עצמי נאלצתי להכריע בסוגיות חשובות – האם לישון למעלה במיטת הקומתיים שלי ושל אחותי הגדולה או שמא ללון במפלס התחתון (רציתי למעלה, היא החליטה שהיא למעלה, ישנתי למטה), האם לאכול לארוחת ערב ביצה קשה או מקושקשת (רציתי קשה, אימא כבר החליטה להכין לכולם מקושקשת, אכלתי מקושקשת) או האם לאכול לקינוח חטיף "כיף כף" פריך או עיסת "טוויסט" מעוקם (רציתי "כיף כף", אחותי אכלה את ה"כיף כף", הוצאתי סתימה עם "טוויסט" מעוקם). עם השנים הבחירות הפכו להרות גורל באמת – איפה לגור (איפה שזול), מה ללמוד (מה שקל) במה לעבוד (איפה שיש קשרים), מה ללבוש (מה שלבשתי אתמול בתנאי שביליתי עם אנשים אחרים, לא צולמתי לפייסבוק ואפשר להסתיר את הצחנה הקלה באמצעות ריסוס ישיר של דאודורנט + אוורור) ואפילו הבחירה עם מי לצאת (מי שמצחיק אותי/ מי שחתיך/ מי שלא רוצה אותי מספיק/ מי שמצחיק וגם חתיך/ מי שחתיך ולא רוצה אותי מספיק/ מי שלא רוצה אותי מספיק וזה לא מצחיק).

ואולם, מעבר לבחירות הטכניות בחיים, בחירות הן גם עניין של גישה לחיים, ואם יש משהו שאני שונאת זה שאומרים לי שהכול בחיים זה בחירה. לא אחת האשימו אותי בכך שאני בוחרת להיעלב, בוחרת לכעוס, בוחרת להסתכל על חצי הכוס הריקה. אבל מדובר בשטויות. כלומר, אני בוחרת לחשוב שמדובר בשטויות. כי הרי כולנו יודעים שהכוס באמת חצי ריקה, שהנהג שחתך אותי בכביש באמת מרגיז ושהעובדה שהחבר שלי בכיתה ז' אמנם אהב אותי אבל הצמיד לי את הכינוי "שפמנון" היא באמת מעליבה. אז בקיצור, אני לא חסידה גדולה של גישת הבחירות אבל בכל זאת החלטתי שלא להביט הפעם בחצי הכוס הריקה של הקמפרי אשכוליות שלי ולדבר דווקא על הבחירות הטובות שעשיתי בחיים (חוץ מלהתמכר לאלכוהול כי זה מקשה עליי לראות את חצי הכוס המלאה של הקמפרי אשכוליות שלי כשמעליו יש חצי כוס ריקה של קמפרי אשכוליות).

אז הנה לכם מצעד הבחירות הטובות:

במקום הראשון: הבחירה לאמץ את צ'אי הכלבה הנכה – כבר חמש שנים שהכלבה המהממת הזאת צועדת איתי לכל מקום (כלומר על הידיים, היא נכה), ישנה איתי בבתים זמניים אחרי פרידה כואבת, מתקרבת אליי בחום כשאני עצובה או אוכלת, מפתיעה אותי כל הזמן בבחירת לוקיישנים (שינה בארון, משחק באמבטיה, השתנה על המגבת, הקאה על המיטה) ובכלל, נמצאת שם בשבילי תמיד כי אין לה בררה.

במקום השני: הבחירה להיות צמחונית – זו אמנם בחירה טרייה יחסית אבל היא תרמה לי כמה דברים חשובים. דבר ראשון סוף סוף יש לי עיקרון, מה שמעיד על כך שאולי יש לי מצפון שזה גילוי נהדר. דבר שני הצמחונות מאפשרת לי להתנשא מעל אנשים אחרים בדרך נוספת שזה תמיד נחמד. ודבר שלישי מתות פחות חיות, שזה מעולה כי חיות הן אחלה ומגיע להן לחיות (חוץ מתיקנים שהם לא חיות אלא מפלצות מסוכנות שיש להשמיד בדרך הכי לא הומאנית שיש).

ובמקום השלישי: הבחירה לכתוב עם ניצן את הבלוג הזה. את יצירת המופת "שירלי בממלכת הקסמים" כתבתי כשהייתי בכיתה ג'. מדובר היה בספר עלילתי באורך מלא וּמָלְאֶה שבו כיכבה הילדה שירלי שנפלה לתוך מדרכה והגיעה לממלכה קסומה (האם ייתכן שבדיוק סיימתי לקרוא את "האריה, המכשפה וארון הבגדים"?) בהמשך הקריירה שלי נכתבו גם שיר הראפ "כסף הוא משחית" ושיר האהבה "כשרקדנו שם בחדר המדרגות", אך אז מחסום כתיבה קטע את ההצלחה והמגירה התמלאה רק בעוד ועוד כרכים של יומן אישי בסגנון 'טיים אאוט למתבגרות שלא מכניסים למועדונים כי הן קטינות אז במקום לרקוד הן נוסעות לאכול ג'חנון בנאפיס בראשון לציון' (והרי דוגמה מפסקת הפתיחה של כרך 18: "אתמול אני והחברות יצאנו לפאצ'ה והיה מזה כיף. היו מלא חתיכים ועשינו full צחוקים"). ועכשיו אני שוב כותבת עם ניצן ואנחנו עושות full צחוקים!

אז לסיכום, תמו הבחירות, תמה הרשימה שלי ותמה כוס הקמפרי אשכוליות (אלא אם אצליח לבחור להיות אופטימית ולהסתכל על שש עשרית הכוס המלאה שמכילה מים בטעם של לוואי ועלה נענע רקוב).