ארכיון חודשי: מאי 2012

סקס

רגיל

ניצן

כשחן הציעה שנכתוב על סקס, נחרדתי. "מה קרה לך?!" זעקתי "לעולם לא אחשוף עצמי בצורה כזו"! נזפתי בה, בעודי מנפנפת על עצמי בזעם במניפת התחרה שלי, מהדקת את חגורת הצניעות שלי ומוסיפה בזריזות עלה דקורטיבי לקיש שבדיוק אפיתי. הלא רק לפני שבועיים נפגשתי עם מישהו וקיבלתי עצה אחת חשובה לפני הדייט- אל תתני לו! אכן, מתברר שגם היום, אחרי שעשינו כמה דברים בתור נשים, סקס זה עדיין משהו שאנחנו נותנות למישהו, ולא חלילה לוקחות לעצמנו. אחח, אני חייבת לרווח את חגורת הצניעות, היא עושה לי פריחה.

כתבתי פה בעבר על דעתי על סקס ואני אף עומדת לצטט את עצמי, שזה אחד הדברים הכי שחצניים שאפשר לעשות. אבל לא בגלל שאני חושבת שאני כל כך חכמה, אלא בעיקר כי לא מצאתי שום דבר אחר ברשת חוץ מאתר מופלא בשם "אומנות הפיתוי" ועשרות מדריכים וכללים לאשה, לגבר ולעציץ הנענע הנבול שלי. מדריך אחד אף הגדיל לומר שעלינו כנשים מוטלת החובה לספק את הגבר שלנו מינית, אפילו אם באופן טבעי אנחנו לא אוהבות את זה. כי אם אנחנו נקריב משהו עבורו, הוא יקריב משהו עבורנו ואולי אף יבוא איתנו לקנות נעליים. לעזאזל, הממזר יודע שאעשה הכל למען נעליים!

השורה התחתונה היא – אנחנו אוהבות לעשות סקס. אני אפילו אומר, אוהבות יותר מגברים. ואני אסביר – האם אשה אי פעם לא תעשה סקס כי משודר מרתון "עקרות בית אמיתיות מניו יורק"? לא. האם אשה תסרב למגעו של גבר בגלל שהיא צופה במתח בגמר "גוסיפ גירל?" לא. האם גבר יופיע מול אותה אשה בערום חלקי כשהוא עוטה על עצמו סט תחתונים מתחרה ולאחר שמרט במשך שעות כל שערה מגופו והיא תבקש ממנו לזוז מהטלוויזיה מאחר ו..טוב, אני חוששת שהבנתם את הנקודה. זאת ועוד, אעיז ואומר, שבעוד גברים אוהבים סקס, נשים אוהבות סקס טוב. הן יודעות את ההבדל בין סקס טוב לסקס רע. הן יודעות אם אתה סקס רע. וגם החברות שלהן ידעו מיד, אם הן לא כבר מיודעות בשידור חי.

אז הנה רשימה שכבר פרסמתי פה, ואני חשה צורך לפרסם אותה שוב, כי משיחות חופרות שאני מנהלת עם חברותיי אני מגלה שהמצב לא טוב:

1. נשים יודעות לעשות סקס. הן רואות סרטים, הן מדברות על זה עם חברות. אם הן לא יודעות לעשות סקס אז הן צעירות מאד. ואם אתה בן שלושים ומעלה שיוצא עם בת עשרים, אז מגיע לך סקס גרוע ואגב, גם אתה אידיוט.

2. לא כל מפגש צריך לערוך שבע שעות. אלליי, אנשים עובדים פה.

3. לא כל מפגש צריך לערוך עשר דקות. אלליי. פשוט -אלליי.

2. אל תאמר לעולם (!!!) שאתה עושה אהבה, מתעלס, מתנה אהבים ושאר ירקות. אל תברח בצרחות כשהבחורה הזו מגלה קצת יצירתיות במיטה, אוהבת לדבר/בעלת מגירת צעצועים/אוהבות לעשות פליק פלאקים מהמנורה בחדרה. זאת המאה ה-21, גבר. זה שהיא יודעת מה שהיא עושה לא אומר שהיא לא חומר לזוגיות. ובאותה נשימה,  אם בחורה נחמדה מספיק לשכב איתך בדייט ראשון, זה לא בהכרח אומר שהיא פרוצה מופקרת שאי אפשר להביא הביתה לאבא ולאמא. זה אומר שהיא מינית. ידיד שלי אמר לי פעם "אני מעדיף לשכב עם בחורה מכוערת וגרועה בסקס שנתנה לי לחכות לזה, מאשר לשכב כל ערב עם פצצה לוהטת שיודעת את העבודה, אבל שכבה איתי בדייט ראשון". תביטו במשפט הזה. עכשיו בי. עכשיו במשפט הזה. עכשיו שוב בי. כן, הוא עדיין לא הגיוני. האם בחורה באמת נחשבת איכותית אם היא נתנה לכם לחכות שלושה חודשים? אם היא יצור חי ונושם והצליחה לחכות שלושה חודשים, האם יש פשוט מצב שהיא לא מתה על סקס? והאם אתם לא מקטרים תמיד שהנשים שלכם לא עושות מספיק סקס? האם הנקודות מתחברות עכשיו? עדיין לא? אז לכו תתעלסו.

3.. אל תשאלו שאלות – "זה בסדר?","את בסדר?", "הכל בסדר?", "אני בסדר?". לא. אתה כנראה לא.

4 . אנחנו מדברות עליכם. בהרחבה. כולל אילוסטרציות, הדגמות, ציורים על מפית ושימוש בעזרים. והגודל כן קובע, אגב.

5. גם הזווית קובעת. גם על זה אנחנו מדברות.

6. אנחנו גם מדברות עלינו – על פדיחות שאנחנו עושות במיטה, על ייבושים ועל כשלונות בביצוע.  אנחנו גם מחליפות טכניקות ולינקים כמו שקודמתינו החליפו מתכונים.

7. שמרו על נימוס. לחברה שלי היה אורח שפשוט סירב להתפנות. הוא שכב במיטתה עד שעות הצהריים , דיבר עם חבר במשך שעה, התנחל מול הטלוויזיה ולא זז. וכשאני אומרת לחברה שלי אני מתכוונת אליי. מאידך, תשארו כמה דקות גם אם סיימתם את עניינכם. אנחנו עוד לא סיימנו את עניינו ואנחנו לא בשנות החמישים. לנשים יש זכויות, לעזאזל. זה גם לא מנומס לסובב את הגב, לדבר על אקסיות, להזמין מונית או לספר איך קשה לך לישון עם עוד אדם במיטה. גם אתה לא כזה מעניין, אתה פשוט שוכב על החולצה שלנו.

8. שורה קצרה לגברים תל אביביים- הפסיקו להתגאות בהפרעות האישיות שלכם. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה אמיתית ואינה מהווה תירוץ לכל דבר, החל בבעיות שלכם באינטימיות וכלה במלחמת וויאטנם. היא לבטח אינה תירוץ לביצועים לוקים במיטה.

9. יותר מדי סטוצים= ביצועים לא מלהיבים במיטה. יש דבר כזה יותר מדי. עודף סטוצים אומר הרבה מאד בחורות שלא בהכרח מצאו לנכון לכוון אותך או לתקן אותך מתוך ידיעה שהן לא ישובו לראות אותך לעולם. המקום הזה שאתה תמיד לוחץ עליו ותמיד גורם להן לעשות פרצופים נלהבים? יכול להיות שהן בעצם מחניקות פיהוק. ואם נראה שהיא לא נהנית ממנובר שקנה את כל השאר, זה לא בגלל שהיא לא בסדר, זה בגלל שהן כולן זייפו.

10. נקודת אור חשובה- אם תהיו טובים, תהיו בטוחים שכל חברה וחברה שלנו תשמע על זה. בפירוט. עם תיאור גרפי של תנוחות ותיאור זוויות וגדלים ספציפיים.

11. ולסיום – אם תשלחו, בשתיים בלילה, במקום "ערה?" את המסרון – "רזה?", אתם יכולים להתעלם מכל הסעיפים הנ"ל. הכל ייסלח לכם, אתם אלי מין, ניצחון טכני. בואו, בואו, הדלת פתוחה.

כן, באמת.

חן מצחיקה במיוחד היום. ואחרי שתקראו אותה דלגו לדף השנאה שלנו, תמיד כיף שם.

ואל תשכחו לעשות לנו לייק בפייסבוק.אנחנו שמות תמונות מצחיקות שם. כיף!

חן

כשניצן הציעה שנכתוב על סקס מיד עניתי לה שאין מצב. שזה אישי ועלול להיות מביך. אבל אז היא הזכירה לי שאני לא באמת חייבת לחשוף הכול או להיכנס לפרטים אינטימיים מדי, שזה נכון וגם נחמד אבל מעט בעייתי כשמביאים בחשבון את העובדה שרק לפני כמה ימים סיפרתי לנציגת השירות של בזק שבגלל התקלה באינטרנט לא ישנתי כל הלילה למרות שני כדורי השינה הטבעיים שלקחתי (באמת מוזר שלא נרדמתי. הרי ידוע שגם סם האונס עשוי מסרפד ופסיפלורה). ובכן, אני כאן. ומכך עולה שבסופו של דבר הסכמתי לשתף פעולה. אבל לא לפני שסיכמתי עם עצמי שאני עומדת להיזהר, לשמור על הפרטיות שלי ואפילו ליישם דברים שלמדתי בסדנת הכתיבה כמו שימוש בדמיון ובניית דמויות פיקטיביות.

אז היום נדבר על הסקס בחייה של ליאת. ליאת, ממש כמוני, שכבה בפעם הראשונה בגיל מאוחר יחסית כי היא הרגישה שהיא לא בשלה (אגב, גם ליאת לא מצליחה להשתמש בצירוף "לא בשלה" מבלי מיד לדמות את עצמה בעיני רוחה לגויאבה או לשזיף). ליאת חושבת שסקס הוא עניין מהנה, חביב ונעים ולכן היא אף פעם לא הבינה את הבחורות האלה שעושות מזה עניין גדול ומייבשות את הפרטנר (ולמעשה גם את עצמן) עד הדייט ה-17. ואז, כשמגיע היום הגורלי, לאחר שסבל הבחור מארוחה רומנטית לאור נרות, שיחת נפש לאור נרות וגיפופים חסרי תכלית לאור נרות, הוא סוף סוף מובל אחר כבוד לחדר השינה שבו מחכים לו שלושים נרות ריחניים, חמש קטורות בוערות ואחת בחורה נרגשת בחזיית תחרה חדשה עם תחתונים תואמים. בכל אופן אין ספק שהדבר היחידי שמתחשק לעשות כשנכנסים לחדר שכזה הוא לעצום עיניים, לבקש משאלה, לכבות את הנרות ולאחל לעצמך קצת סקס בשנה הבאה.

עוד דבר לא מובן וגם מגעיל (לדעתי וגם לדעתה של ליאת) הוא השילוב בין יחסי מין לבין אוכל. למה למען השם שארצה לאכול משהו שהיה על מישהו?! גם ככה קשה לי להתמודד עם העבודה שהאוכל שלי היה פעם בידיים של מישהו. דמיינו לעצמכם שהזמנתם עוגה עם קצפת במסעדה (טיפ: כדי להצליח לדמיין אירוע מוזר שכזה נסו לחזור לשנות ה-80 ולימי קפולסקי שבהם רוב המנות שחו בשמנת, הוקרמו בגבינה או כוסו בקצפת). בקיצור, אתם יושבים בקפולסקי ובקצה ערימת הקצפת שעל מנת הבננה ספליט שלכם יש שערה קטנה ומסולסלת. מגרה? טעים? נחמד? לא ממש. ושלא נדבר על כל אותם אביזרים אכילים – תחתונים בטעם לוואי וחומרי סיכה בטעם בחילה. לא אשכח לעולם את סיפורי הזוועה של חברתי שהפתיעה פעם את בן זוגה בערב סוער שכלל את כל האלמנטים הללו. אפשר לומר שמה שנותר להם מאותו הלילה לא היו זיכרונות נעימים ומגרים אלא קלקול קיבה, צרבת בטעם ג'ל בננה מתלקק ושיהוקים בניחוח קונדום שוקולד.

ואפרופו אביזרים, ממש לא ברור גם כל הקטע הנוצתי והפרוותי. כמה חסר אונים יכול להרגיש אדם שכבול לסורגי המיטה שלו באזיקים שמכוסים פרווה אדומה, נוצות ורודות וסוגר בצורה של דובון? חוץ מזה אני כמעט בטוחה שפעם קראתי במדור ייעוץ של איזה מגזין נשים שאם את רוצה לרגש את הגבר שלך (שלא שם עלייך כבר שנים) כל שעלייך לעשות זה רק להשיג מקל נוצות ולהניע אותו בארוטיות על גופו העירום. כמובן. ברור. אין ספק שמקל נוצות הוא הפתרון האולטימטיבי לעובדה שעלית 20 קילו. מובן שזה עובד גם בכיוון ההפוך. הרי בשנייה שבן זוגך ידגדג קלות את כתפך בעזרת מקל הקסמים ממש לא יהיה לך אכפת מזה שהוא שכח לקחת את הילדה מהגן, לא שטף כלים, אמר לך שגדל לך התחת וגם טיפח כרס ענקית ופרוות אוזניים.

בקיצור, מה למדנו עד כה?

א. מי שרעב כדאי שיחמם לעצמו פיתה ויוותר על תחתונים בטעם תות

ב. מקומן של נוצות הוא על אווזים

ג. סקס זה מגניב וגם נחמד

ד. לא למדתי כלום בסדנת הכתיבה.

 עשו לנו לייק! כי, למה לא בעצם?

מודעות פרסומת

פרידות

רגיל

ניצן

כשחן הציעה לי לכתוב על פרידות, אז התכוונתי לכתוב את המשפט "פרידות הן חרא" במרכז העמוד ומיד להעביר את הקריאה אליה, שתצחיק אתכם כהרגלה. אבל אז נזכרתי שדווקא יש לי מה להגיד על פרידות. פרידות הן ממש חרא! ולמה שאני לא אכתוב כמה דברים!  כבר יש לי בלוג וכו'.

דמיינו ברשותכם את הפרידה הכי גרועה בעולם. אחר כך דמיינו אחת קצת יותר גרועה. אחר כך לכו עם הדמיון קצת קדימה ואז ימינה ואז למטה, לכיוון גהנום. שם תפגשו את הפרידה שלי ממוטי (שם בדוי). (ממש לא שם בדוי, למה שאמציא את השם "מוטי"?! שם מלא +לינק לפייסבוק +כתובת עדכנית אצלי במערכת, לכל המעוניין). מוטי היה חברי היפה והמוצלח, שבילה את זמנו לסירוגין בארה"ב ובארץ. הפרידה שלי ממוטי הייתה כל כך נוראית, עד שעשתה את הבלתי יתואר והצליחה לגרום לי לאבד את התאבון ואת ספירת הזמן לשלושה ימים שלמים, לבלות חצי שנה בתוך מה שנקראה דאז "החליפה האפורה" (סווטשירט אפור, טרנינג אפור, עור פנים אפור ומגפיים שעלו וירדו מרגליי בהתאם לשעות היום), לחיות בתוך שלושה בקבוקי וודקה שאחי השאיר אחריו כשעזב את הדירה, להפסיק לבוא ללימודים לחודש וכתוצאה מכך לקבל את התואר בגיל 30 יחד עם ילידי 1992, ובעיקר לעשות הרבה. מאד. שטויות.

ולכן אציע לחברותיי וחבריי לבלוג מדריך מקורי מבית היוצר שלי הנקרא "סימנים שאת צריכה להפרד מבן זוגך", כדי לחסוך להם את הסבל העתידי:

1. האם גם בן זוגך נוהג להעלם ללילה שלם, בעוד הנייד שלו מכובה, מה שגורם לך לסוע במונית ספיישל לבית אמו ולצווח לאביו בטלפון שהוא נעדר, רק כדי לקבל הודעה בארבע בבוקר שהוא פשוט עשה ג'וגינג להרצליה וחזרה במטרה להתאמן לקריירת הכדורסל הלא קיימת שלו?

2. האם גם בן זוגך כותב לך מכתבי אהבה ולאחר חיטוט קל בפייסבוק שלו את מגלה שאת מכתבי האהבה שהוא כתב לך הוא שכפל במלואם לעוד מספר נשים ורק שינה את שמות החיבה?

3. האם לבן זוגך מספר חשבונות פייסבוק שונים שבכל אחד מהם יש לו חברה אחרת, עם סט צילומים קומפלט מארוחות חג אצל הסבתא, כל פרופיל פייסבוק והסבתא הייחודית לו?

4. האם בעודך מביטה בפייסבוק הסודי של בן זוגך ונחרדת למראה תמונות שלו מתנשק עם חברתו הנוספת, הוא אומר לך בהפתעה בטלפון "זה פוטושופ! אנחנו רק ידידים!"

5. האם את מקבלת לאורך השנים מיילים מבחורות זרות דוברות אנגלית שמספרות לך שהן חברות של חבר שלך, ושאותו חבר יגיד לך שהן בחורות משוגעות שמנסות להתנקם בו?

6. האם את מאמינה לשטויות שיוצאות לו מהפה ויושבת ארבע שנים אחרי, דופקת את ראשך בקיר בעודך כותבת, וצווחת "מה לעזאזל חשבת?!" לכיוון המסך?

7. האם הוא גרוע במיטה? (הייתי חייבת.)

ובכן, אם ענית נכונה על אחת מהשאלות האלו, סימן שהגיע הזמן להפרד (במיוחד על סעיף 7, חבל עלייך חמודה).

אבל אם אתם כמוני, אתם תשארו שם עד הסוף המר וגם קצת אחרי. תכלס – בגידה זה רע. באמת. זו אחת השריטות הכי מגעילות שזכיתי לקבל, שצצות ברגעים מאד מוזרים ומפתיעים, רובם אינם קשורים אגב לגברים, כי בקשר אליהם, אני שמחה לומר שנותרתי טמבלית. אבל- לו הייתי נדרשת להפיק כמה לקחים ושיעורים לחיים מהסיפור הזה, הייתי בהחלט יכולה לומר כי:

א. אני אוהבת לאכול יותר מהכל. כמה, כמה חיכיתי לרגע שהובטח לי שנים- שברון הלב הראשון. כמה חיכיתי לצאת מן הצד השני כחושה ולדחות בשאט נפש צלחות אוכל בטענה שאין לי תאבון. זה אכן קרה, לשלושה ימים. אז אמי הערמומית החליטה להכין שניצלים וסיימה את הקריירה המורעבת שלי.

ב. להתחיל עם החבר הכי טוב שלו לא יתקן את המצב, אבל בהחלט ישפר את ההרגשה.

ג. מניאקים לא מתים (לצערי), הם רק מתחלפים- אחרי סיפור בגידה אפוקליפטי שכזה, ולפי כל קומדיה רומנטית שאי פעם ראיתי, הבטחתי שאזהר בבחירותיי, נשבעתי שלא אוהב עוד, נדרתי להתנזר ממערכות יחסים לתקופה ארוכה, עד שיבוא האחד שיהיה באמת שווה את זה. אבל מאחר ואני אופטימית ורומנטיקנית (וטמבלית חסרת הגיון) נצחית, אני מודיעה בצער שהדבר לא קרה, הדרמה שלי לא מימשה את עצמה, התאהבתי שוב, ונשבר לי הלב שוב, ובאופן כללי פגשתי שוב מניאקים ושקרנים רבים נוספים, דבר שאמנם, לדאבוני, הרס לי קצת את הילת הסיפור הדרמטי והחד פעמי שלי, אבל ממלא לי מאז את הבלוג בסיפורים הזויים, ובינינו, גם גורם לי להרגיש שאני, איך אומרים, יצור חי ונושם.

היי- עידכנו את דף השנאה שלנו על פי טיפים שלכם! כנסו ממש לכאן 

והאם עשיתם לנו כבר לייק בפייסבוק? כל לייק מקבל פוסטר חתום של דני רובס! כנסו ממש לכאן

חן

ביום שבו נפרדתי מחברי האהוב, עוד בשנות התיכון העליזות, והוא בתגובה הטיח בי את ההאשמה "בגללך אני אשאר בתול לנצח!" הבנתי שככל הנראה אנו הנשים והם, הגברים, תופסים באופן מעט שונה את כל עניין הפרידות. אך מאחר שאין לי באמת מושג מה עובר בראשם של האנשים האלה שמגיבים בשיעול לסיפור של שעה וחצי, אתמקד בנו, המין החופר, ואניח להם להתמודד בעצמם עם הפרידות שלהם באופן בריא ומודע שכולל השתכרות מדי ערב, הצמחת כרס פרינגלס, קיום יחסי מין מזדמנים עם אקסיות מכיתה ג', עצבנות כללית וחזרה לבית ההורים, לחדר הילדות ולפוסטר האהוב של יעל בר זוהר בביקיני הוורוד של "פלפל".

אז אפתח ואומר שפרידות מבאסות אותי. ויעידו חברותיי שהתנחלתי אצלן בסלון, אמי שהטלפון נותק בפרצופה כי היא ענתה לי ב-"שלום" ולא ב-"הלו" והבעלים של מפעל פינלנדיה שסבל ממחסור חמור במחסנים. בגלל הפרידות הדרמטיות של חיי מצאתי את עצמי עם אנשים כמעט זרים בהודו, אצל אחותי על הספה מוקפת חיתולים ומוצצים וברחובות תל אביב, מסתובבת בין בתים של חברים כשעל כתפי תיק מלא בגדים מקומטים, מתחת לבית שחיי וילון פרחוני, כרית נוצות ומכשיר די.וי.די, ובידיי כלבת פקינז נכה בת שנתיים.

ושלא נדבר על המשקעים המוגזמים ועל שלל הצלקות העמוקות. אילו צלקות אתם שואלים? אדגים באמצעות סימולציה:

אני: "אני לא יכולה לצאת עם ירון. זה נורא, את לא תאמיני…"

חברתי הטובה: "מה הבעיה איתו?"

אני: "הוא שונא גלידה בטעם וניל!"

חברתי הטובה: "אז?…"

אני: "את לא זוכרת?! גם אלישע שנא גלידה בטעם וניל! וראית מה יצא מזה בסוף! אין מצב שאני שוב מוצאת את עצמי עם בחור ששונא גלידה וניל!"

חברתי הטובה: "מממ…"

אין מה לעשות. חבר אדיש, רגיש, קנאי, ביישן, עצבני, ישנוני (ועוד שמות תואר של גמדים) – כולם מותירים אחריהם טראומה בלתי נשכחת.

חשוב גם לומר שבכל מה שקשור לפרידות ישנן את כל הקלישאות האלו שנשים תמיד אוכלות גלידה, צופות בסרטי בנות מטופשים, מבלות ימים שלמים על הספה בטרנינג מוכתם, מטפחות את שיער הרגליים והשחי, שולחות מסרונים זועמים לאקס ומתישות את החברות שלהן בחפירות אינסופיות וניתוחים מעמיקים של המסרון האחרון ממנו שבו הוא כתב: "שילמתי חשמל, צריך להתנתק מהכבלים" (הפרודה הטרייה: "למה הוא התכוון בזה? את חושבת שזה אומר שהוא רוצה לחזור? נראה לך שיש לו מישהי? לענות לו? מה לכתוב? לכתוב לו? מה לענות?" החברה: "מממ…").

ובכן, אני גאה לומר שלגביי כל הדברים האלה הם בכלל לא נכו… טוב הם כן. פרידה = האגן דאז פרלינים + וודקה + ברידג'יט ג'ונס + חפירות = קלישאה, כולל יבבות בסגנון: "אבל איך הוא עזב אותי?!" שמתעלמות לחלוטין מהעובדה שאני היא זו שעזבה אותו… אבל מה זה רלוונטי בכלל, פרידה היא פרידה היא פרידה.

ופרידה היא גם נטישה. ואכן, אין ספק שלעתים קרובות הבעיה העיקרית שלנו, או לפחות שלי, היא חרדת הנטישה. בעבר כבר קרה שהושבתי את בן זוגי לשיחה, הסברתי לו ברוגע ובנעימים עד כמה לא טוב לי איתו, הודיתי שאני כבר לא אוהבת אותו, לא נמשכת אליו, לא רואה עתיד לקשר, רוצה לצאת עם אחרים, לא מבינה מה אני עושה איתו, לא סגורה על מה מצאתי בו מלכתחילה וגם קצת מאוהבת בסתר במישהו אחר. אך אז, כשהוא רק פצה את פיו והתחיל למלמל "אז טוב…" פרצתי בזעקות שבר קורעות לב וסודקות חלון, צווחת משהו על הקלות שבה הוא מוותר עליי ועל הקשר. הגיוני.

לסיכום, פרידות הן דבר מבאס. אבל תחשבו על זה רגע, אם רק נצליח להסתכל על עצמנו מהצד, או קצת מבחוץ, ולראות בסיטואציה את ההומור, ואת הציניות, ואת האירוניה הדקה. אם רק נבין שהאבל הוא זמני, ושזה עובר, ושהכול בעצם רק עניין של גישה ופרספקטי… לא, זה עדיין מבאס.


חתונה ומסיבת רווקות

רגיל

ניצן

אחרי אירועי היומולדת שלי, שנדמה שנמשכו בקירוב שישה חודשים ונסתכמו בשלוש שמלות, קילו עודף, האנג אובר ממושך ושמחה רבה בלב, הגעתי למסקנה העגומה והמביכה- הולך להיות בלתי נסבל להתחתן איתי. כן כן, חתן עתידי אומלל. את שמך לא אדע וגם, בינינו, למי אכפת מה הוא. אתה תהיה קורבן תמים, חייל אמיץ שנפל במערכת החתונה שלי, שתהיה החתונה הייחודית והחד פעמית ביותר שנראתה אי פעם כולל מפל שמפניה ירוק, מעגל מתופפים, מזרקת שוקולד שתתיז על שמלתי ועשרות יונים שיכתבו בשמיים את שמי.

אני היא אותה אחת שמעמידה פנים שהיא מגניבה וזורמת, עד שפורץ האו.סי.די תכנון אירועים שלי ואז, הו אז, אני הופכת למפלצת נוהמת ומרושעת, הפורצת בבכי פתאומי, צווחות לא מרוסנות, מצבי רוח מלנכולים המשולבים באכילה מסיבית ותסמיני "הקיץ של אביה" מוגברים (לעזאזל עם הסרט הזה ועם התסמונת הפוסט טראומתית שדור שלם סובל ממנה מאז). איך שאני רואה את זה, אין מצב שחתונה היא תמצית הרומנטיקה והאהבה הקסומה בין בני זוג. לא יתכן שאירוע שנראה בדיוק אותו דבר אצל מיליוני אנשים (ויראה בדיוק אותו דבר אצלי), מוביל כלות להתמוטטות עצבים, שיזוף מוגבר, אנורקסיה על סף עלפון, הוצאות עתק וריבים בין המשפחות, הוא הוא מימוש הזוגיות האולטימטיבי.

ועל כן! מדוע להעמיד פנים? חתונה היא כמו מסיבת יום הולדת (שלי) על ספידים. תחת למיטתי ספון כבר שנים "אלבום החתונה של ניצן", בו מכבבת, ובכן, אני. כי העיקר בחתונות, אני לא יודעת אם סיפרו לכם, הוא הכלה.  תחשבו על אירוע בו אנשים אשכרה משלמים כדי לחגוג איתכם, אירוע שמצריך כניסה איטית מלווה בזרקור+ עשן/מאוורר למול קהל, אירוע שמצריך שופינג ללא הגבלה, והעיקר- מאגר תמונות ערוכות בפוטושופ שלך- הכלה (כמו שאמר לי מישהו השבוע- את אוהבת להצטלם לא? כי שבעים אלבומי תמונות בפייסבוק לא משקרים).

אבל, בדרך לחופה רווקות כמוני נאלצות לפלס דרכן בין מסכת שקרים שנוצרה על ידי היקום, גברים לבנים, שלטון מושחת ועוד כל מיני כאלו, רק בכדי להתיש אותנו-

לשתות את יין הקידוש בחופה מבטיח לך נישואין תוך שנה- באמת? כי אלוהים, כמה יין אני שתיתי. כיהודיה מאמינה אף הקפדתי אקסטרה במצווה ולא הסתפקתי בלגימה קטנה מהכוסית אלא יצרתי מערך שלם של חברות נשואות שמסיטות את תשומת לבן של החברות הרווקות בחתונה, בעוד אני רצה בסלואו מושן+גלגול+צעקת "לאאאאאאאאאא" בהילוך איטי לעבר החופה ולסיום חטיפת בקבוק הקידוש השלם ולגימתו במלואו מתחת לשולחן. זה התחיל בגיל 22. אני עדיין רווקה.

סיפור הדיאטה – מסתובב סיפור בין החברות שלי, שלפני החתונה, גט דיס, אין צורך בדיאטה, "כי המשקל פשוט נוזל ממך מרוב לחץ". הייתה לי חברה שאף הגדילה לעשות ולומר שהיא אוכלת יותר כי היא פוחדת לאבד יותר מדי משקל, מאחר והאוכל פשוט עובר דרכה. אני יכולה לחתום, על הרבה מאד כסף, שזה לעולם, לעולם! לא יקרה לי.אני יודעת בוודאות שאוכל לא עובר דרכי לשום מקום, אלא רק כדי לחפש אוכל אחר, משמין יותר.

חתונות זה המקום הנפלא ביותר להכיר חתן משלך- האמנם? מי אי פעם המציא את התיאוריה הבזויה הזו? בבלוג המקביל של הבחורים (אני בטוחה שיש כזה!) הם מחלקים הוראות הפעלה שונות לגמרי ממה שאני קראתי ממש השבוע בקוסמופוליטן ("חתונות הם ה-מקום להכיר את כל החברים החמודים שלו"). אז- א. הם אף פעם לא באמת חמודים. ב. הם חושבים שהם הולכים למצוא להם פראיירית נואשת ושיכורה. ג. הם צודקים.  חתונה לא תצא לך מהחתונה הזו.

לסיכומו של עניין, נאמר לי לאחרונה שאני לא משדרת מספיק וייב של מחפשת אהבה, ואני כן, כי אני אשה. התברר שכשאת לא מבשלת, אומרת מדי פעם את המילה "סקס", וממש לא אוהבת את המילה "קסום" – את לא משדרת ליקום ולסביבה שאת מחפשת זוגיות. אז -כצעד מהפכני וכחלק מתוכנית העל שלי לגיל 31, החלטתי להופיע לכל מקום קומפלט עם שמלת כלה, הטבעת שבחרתי ופולדר החתונה שלי המאורגן לפי ספקים ובסדר א"ב. אם זה לא נקרא לשדר ליקום שאני רצינית, אני לא יודעת מה כן. אני חושבת שזו גם החלטה נבונה כי ידוע שגברי תל אביב מחפשים בנרות מישהי כמוני, שבאה עם מטרות והצהרת כוונות, ללא משחקים, ועם שמלת כלה לדייט ראשון.

ועכשיו- אתם חייבים לעצמכם לקרוא את ליאור.

מי זה ליאור? הכנסו לקרוא ממש כאן.

מה הוא שונא? ממש כאן

לייק עשיתם לבלוג? (למה לא?!!!!!!!!!!!)  – ממש כאן.

אלייך, ליאור.

ליאור

שבת, בוקר, בית. בחוץ גשם. ההוא שאיתי עדין במיטה מחרחר (שזו מילה יפה לנוחר), אני בפייסבוק, מגולל עמודים ורואה מה חדש. תמונה של סיוון, חברה מהתיכון, מושכת את תשומת ליבי. בתמונה סיוון עונדת שרשרת מבריסטול בצורת בולבול. מסיבה לא ברורה, שניהם מחייכים. מה שמוביל אותי לחשוב על

למה אני שונא אותך.. מסיבת רווקות:

נכון, מעולם לא נכחתי במסיבת רווקות. מצד שני גם מעולם לא נכחתי באצטדיון כדורגל, זה לא אומר שאין לי בטן מלאה על זה וזה לא אומר שרק מלהסתכל בתמונות אני יכול להבין שזה לא בשבילי.

אצלי לא יהיה חשפן:

המשפט "אצלי לא יהיה חשפן" הפך להיות שווה ערך ל"אני לא אלבש שמלת קצפת". השאר כן, אני לא (!). ולמה את לא? כי את מיוחדת. כל כך מיוחדת, שבזמן שדאגת לעדכן את כל הבנות שאת לא רוצה חשפן, העברת רשימת מוזמנות ועל הדרך השארת להן כמה טיפים, רק ליתר ביטחון. "יאא, באמת הרגשתי שמשהו לא בסדר כשעלינו לחדר במלון כשהעיניים שלי מכוסות, אבל לכי תדעי, אמרתן שהולכים לשתות קפה ברגוע.."

ובסוף הקלטת.. הפתעה(!)

אז לא הזמנתן לה חשפן – שחקתן אותה והזמנתן סקסולוגית. כי מה זה גבר שרירי, משומן, נוטף הורמונים, שהיה כבר במסיבה של יפעת, לעומת החידוש של זקנה שנותנת לכן עצות בסקס? בעצם את יודעת מה, אולי את צודקת. כי תמיד, אבל תמיד, אחרי שלב החשפן מוציאים את הסרטון עם ההקדשות של כל החברות שנוכחות בחדר "יוואוו איזה קטע.. איך לא ידעתי ששבוע שעבר השאלתי לכן את המצלמה במיוחד בשביל זה" (ואיזה מזל שזכרתי להעלים את כל הסרטים שלפני הניתוח אף). ובסוף הקלטת.. הפתעה(!), רואים את נוני, החתן המיועד. והחתן, עם כל הכבוד, משאיר אבק לחשפן.. כשהוא נמלט עם האגו הפגוע שלו.

ועוד מחייך(?!):

אז לראשונה ארגנו חשפן ולשנייה סקסולוגית והטרנד הבא הוא דראגיסטית. כן בנות, לכל אלו שכבר גדולות מידי ולא מוזמנות למסיבות רווקות, מה שאתן מפסידות זה גבר מסיבי בלבוש אישה שמשתמש הרבה במילה "זין" (מותר לכתוב כאן "זין"?!) וגורם לכל אחת מהן להראות בתמונות הרבה יותר נשית ורזה ממה שהיא באמת.

ואם באיבר מינו של הגבר עסקינן, תני לי לשאול אותך שאלה אחת בטרם נמשיך. כשאת מצטלמת כשלראשך קשת המעוטרת בשני בולבולים, ומתייגת את עצמך בפייסבוק באלבום בשם "מסיבת הרווקות של מיטל – מצונזר", מה עובר לך בראש? שמישהו סקרן לראות מה קורה באלבום "מסיבת הרווקות של מיטל לא מצונזר"? ממש לא. אנחנו נבוכים בשבילך גם ככה. וזה מה שרואים בתמונות: קשיות הקוקטיילים מחליפות את המטריות הקטנות והאלגנטיות בבולבולים ורודים, הפסטה המוקרמת בצורת בולבול, לכל בלון מודבק בריסטול בצורת בולבול עם שם החברה  שצריכה לענוד אותו.. בולבולים בכל מקום. מה זה אמור להביע? ותכלס בסופו של יום זה תמיד אותן בנות הכי חנבצ'יות, רק כשעכשיו הן מרגישות כמו נערה מס' 6 בחלונות האדומים כשהן עונדות שרשראות בריסטול בצורת בולבול.. ועוד מחייך(?!).

קיש הברוקולי המפורסם:

אז בלי בולבולים. כל אחת צריכה להביא אוכל בלי בולבול.. בסדר. אז יצאת יותר מוקדם מהעבודה, רק כדי להכין את הקיש ברוקולי המפורסם שלך שמיטלי כל כך אוהבת, הגעת למסיבה ויצא שכולן הביאו קיש. כולם חוץ מרעות כמובן, שהביאה דייאט תפוזים, כי היא, לא יודעת להכין קיש כמו שלך. מרבונה. בגלל זה היא עדיין רווקה.. בנות, בא לי להקי(ש)א עליכן.

תראו בנות, על אף שנראה שאני מזדהה איתכן בכל רמ"ח איבריי (מטאפורה מטומטמת זאת עדיין מטאפורה) יש שלב בחייכן שאני לא מצליח להבין למה אתן מתעקשות עליו? אני כן מבין למה הארנק שלך חייב להיות תואם לנעליים, אבל לא לשמלה, ומבין למה שריקה של ערס מהרחוב זה הדבר הכי דוחה והכי מחמיא שיקרה לך גם יחד. אבל את המסיבות האלה אני בחיים לא אצליח להבין ואתן יודעות מה, נראה שגם אתן לא. כי כמה שאתן לא מנסות לשדרג את זה יותר זה פשוט לא הולך (אני יכול להישבע שכרגע לכמה מכן עוברת בראש המחשבה שאם הוא רק היה רואה את האלבום "מסיבת הרווקות של מיטל לא מצונזר" הוא היה חושב אחרת).

נ.ב רק בשביל גילוי הלב הנאות אני חייב להתוודות. זה לא נכון שמעולם לא הייתי באצטדיון כדורגל. כן הייתי. בהופעה של ריאנה ובאמת היה מוצלח.

מי זה ליאור? הכנסו לקרוא ממש כאן.

מה הוא שונא? ממש כאן

לייק עשיתם לבלוג? (למה לא?!!!!!!!!!!!)  – ממש כאן.

פוסט יום הולדת הגותי

רגיל

ניצן

אקדים ואומר שאני אוהבת ימי הולדת. אוהבת זו אולי מילה קצת חזקה, הכוונה היא ל"ממש ממש ממש אוהבת". ממש. עוד ביוני שעבר התחלתי לתכנן את מסיבת יום ההולדת השנתית שלי, וגם השנה, יעידו חבריי, התקשרתי אליהם וצווחתי עליהם לעשות "אטנדינג". כמו שאמרתי בעבר, אני מרחמת על המסכן העתידי שיאלץ לתכנן איתי חתונה.

אבל, יום הולדת זה גם זמן מעולה לחשוב על השנה שעברה. בכל שנה, לפני היומולדת שלי, אני כותבת לעצמי מעין הערכת מצב, איפה הייתי לפני שנה, מה עשיתי וכו וכו. והנה השנה פתחתי לי בלוג, הידד! לא עוד אשב לי לבדי ואהרהר בנוגות בשנה שחלפה, אלא אפיץ את זה בין עשרות חברים וירטואלים שישתתפו בעל כורחם בחגיגה שלי. אני לא חוששת מהגיל המתקדם, ואגדיל ואומר שגם אם היו משלמים לי הרבה כסף לא הייתי חוזרת אחורה. כשחגגתי 30 בשנה שעברה, אמא שלי אמרה לי שהיא מרגישה שזו עומדת להיות השנה שלי. התברר שהיא צדקה וזו הייתה השנה שלי מכמה טעמים. האחת, אשכרה מצאתי עבודה שלא גורמת לי לרצות לעקור לעצמי את העיניים כל ראשון בבוקר. השנייה, שוב גיליתי את החברות שלי, שתכף ארחיב בגינן. השלישית והמעניינת מכולן – הגעתי למסקנה שבעשור האחרון לא הייתי רווקה. כלומר – הייתי, אבל זה היה מין מצב ביניים כזה- או שהייתי עם מישהו, או שהתעסקתי במישהו, או שעקבתי באובססיה אחרי הפייסבוק של מישהו או ניתחתי את מעשיו של אותו מישהו. השנה, לקחתי הפסקה. כמו שאומרים- זוגיות עם עצמי. התברר שאני אחלה בחורה. נהניתי מלגור לבד, לבלות עם חברות, ללמוד. נהניתי לבד.  כל החרא שאוכלים בין השנים 20 ל-30, גורם לך לראות הרבה דברים באור קצת אחר. התברר שבאופן כללי – הכל בסדר.

הדבר הכי מדהים שקרה לי השנה – זה הבלוג הזה. אני לא יכולה לספר לכם כמה אושר הוא מסב לי. אם יש משהו כיף בעולמי, זה לראות כל שלישי את פייסבוקם של חבריי מתמלא בלינקים לבלוג. זה המיילים שאני מקבלת מאנשים זרים לחלוטין, כן, גם גברים, שאשכרה פונים אליי בתחושה שאני מבינה משהו בתחום (רמז- אני ממש לא), מתייעצים איתי ומשתפים אותי בחיים שלהם, ממש כפי שאני משתפת אותם בחיים שלי. זה ללכת למקום חדש ושאנשים שאני לא מכירה יזהו אותי מהבלוג, זה לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בעולם ולקבל כל כך הרבה תגובות מדהימות, נדיבות, מאנשים שממש רוצים שתצליח.

השנה גם קרו כל מיני דברים מוזרים, שיכלו רק לקרות בשנה הזו, בה הרגשתי שכל מיני סיפורי עבר מכאיבים עוזבים לי סוף סוף את הוורידים. מה קרה? הם חזרו. והם לא יכלו לחזור בזמן טוב יותר, בזמן שבו אני רואה בבהירות, שהרבה דברים שנראו לי מקסימים וכובשים בעבר, נראים לי, ובכן, עצובים ומביכים בהווה. מראים לי שיש דברים שנועדו להשאר בעבר, ובעיקר – שאני כבר לא שם. ועבור מישהי שהעבר ליווה אותה בשנים האחרונות, השחרור הזה תפס אותי בהפתעה. כשאתה כבר לא כועס על מישהו שפגע בך, כשבאופן כללי לא ממש אכפת לך, אז אתה חופשי. חברה שלי פעם אמרה לי שאם היא תקום בבוקר בלי כל הבעיות הרגילות שלה, היא לא תדע איך לזהות את עצמה. זה קרה לי השנה. קמתי ברוב הבקרים נטולת הכעסים הישנים וזו הרגשה מבלבלת.

אז הנה כמה דברים שלמדתי השנה-

למדתי שמי ששם את כל הנשים בקבוצה אחת- חוטא למציאות ולכיף הגדול שבה. יש המון נשים, עם המון רצונות וצרכים שונים. אנחנו לא כולנו "כאלו" או אחרות. מעניין אצלנו.

כנ"ל לגבי גברים.

על כל מי שלא בקטע שלי, בין אם זה גבר או בין אם זה קוראת בלוג (היוש א') למדתי להגיד "לא נורא", או בימים טובים יותר- "פאק אוף, איך יתכן  שאתם לא בקטע שלי?!", שזה הבדל מהותי משנים קודמות שבהן התגובה הייתה – למה אלוהים? למה?!! (*בכי תמרורים, התכרבלות בפינת המקלחת,גלידה ו- מסך!). כנראה הגיל משחק תפקיד בצמצום הדרמה, כי זה באמת לא נורא, אפשר לעבור הלאה מבלי להתחיל לפרט את המניפסט הנשי הידוע – הוא מאויים ממני, יש לו בעיות באינטימיות, הוא פוחד להפגע, הוא חושש מנשים חזקות וכו'. כן, מהצד זה באמת נשמע דבילי. shame on you ניצן של לפני שנתיים.

למדתי שאם עושים משהו בכוונה טובה ועם הרבה רגש מאחורי זה, אי אפשר לטעות. אני לא מצטערת על הפעם וחצי בה יצאתי פתאט מול גבר, ואלוהים עדיי שהייתי פאתט. לפני כמה ימים דיברתי עם חברה שלי על אהבה ונצבט לי הלב מכמה היא קולית. באהבה כמו באהבה, לפעמים אמורים להיות גוש מייבב ומעורר רחמים, שבוכה לשירים עצובים ומגמגם למול מושא אהבתו. צריך לאהוב המון ושישבר הלב קצת, כדי שאח"כ יהיה אומץ ללכת על הדברים הבאמת נכונים בלי פחד. אם צולחים שברון לב, אפשר לצלוח הכל. כמו שאומר לי תמיד ר' אחד – עדיף הטירוף, השגעון, רק לא הפחד. המקסימום שיכול לקרות הוא שנהיה עצובים. וכמו שחברה אמרה לי פעם – לא משנה מה יקרה,  נצחק על זה אחר כך יחד.

למדתי שלא משנה מה, אני לא בחורה רגועה, וכנראה גם לא אהיה. כמו שאמא שלי אומרת, צריך ללמוד לחיות לצד השריטות, כי אין באמת דרך לרפא אותן לגמרי. אבל זה בסדר, אני, השריטות, אנחנו חיות בדו קיום.

למדתי שכל מי שאומר או אומרת שנשים הן רעות, לא מפרגנות, קנאיות וכו', לא נהנה אף פעם מחברות נשית אמיתית, ואני מזמינה אותו, או אותה – להכיר את החברות המופלאות שלי שיודעות לבכות איתי, אבל יותר מזה – לשמוח איתי ובהצלחות שלי, להגיד לי שאני מהממת ורזה (גם בימים בהם ברור בבירור שאני לא), לזעום באלימות על כל מי שמעצבן אותי, לדבר שיחות מלוכלכות או לשתוק כשצריך, להיות נאמנות בצורה מעוררות הערצה, לשמוע את החפירות הבלתי נלאות שלי, לאכול ולשתות מלא, ובאופן כללי, להיות נשים מדהימות, מעניינות, חזקות, מרתקות ומצחיקות לאללה.  בין אם אני מכירה אתכן כמה חודשים או כמה שנים, אתן פשוט אהבת חיי.

למדתי גם, שבסופ"ש הקרוב אני עומדת להיות כל כך שיכורה (היי, אני כבר קצת שיכורה!), שאני מניחה שלא יצא לי לומר את מה שאני רוצה לומר כבר הרבה זמן- אני לא באמת מרירה. אני די מבסוטה. ולהגיד לכל מי שקורא את הבלוג הזה- אם בכוונה ואם כי הקיש "סקס עם שמנות" בגוגל והגיע לכאן בטעות (יפ, סיפור אמיתי.), תודה רבה, אתם עושים לי את היום, כל יום.

אז יאללה, נתראה בשבוע הבא-  הכותבות האורחות והמקסימות שלי יחזרו, אני אשוב להיות מרירה,  והיי! אני עדיין לא אהיה מבוגרת מדי לקבל סמס "ערה?" בשתיים בלילה, ולראות אותו כשאני קמה שמונה פעמים בלילה לשירותים. מה לעשות- אני כבר בת 31.