אתרי הכרויות

רגיל

ניצן

אני לא יודעת אם יצא למי שקורא את בלוג זה להבין, בין השורות, בדקויות, במסרים הלא מודעים, אבל, ובכן, אני רווקה. כן, אני יודעת, הלם+ הרחת מלחי הרחה. כולנו יודעים כבר שאני אסופה מהלכת של סיפורי זוועות טורדניים ומדירי שינה, או כמו שיעל קוראת להם "ניצן, ספרי לנו את אחד הסיפורים המצחיקים שלך". אבל, משום מה, עוד לא יצא לי להיות דיירת קבועה באתרי הכרויות. פייסבוק, כן. בתי תמחוי, גם כן. אבל באתר הכרויות עוד לא יצא לי להכיר אף אחד. לכן כשליאור הציע שנכתוב פוסט על זה, אודה ואתוודה, נלחצתי. כל פורמט אתרי הכרויות הפחידו אותי מאז ומעולם. כבר בשלב שבו את נדרשת  לאפיין את הגוף שלך (שרירי?  רך? עגול? או הנורא מכל – פרופורציונלי?), או לבחור תמונת פרופיל (יפה אך לא סקסית, סקסית אך לא זנותית, חייכנית אך מסתורית, עם חברות אך לבד). וגם, בשנות התשעים, כשרק התחיל ג'יידייט, סיפרו כולם שהכרויות באינטרנט זה לסוטים ונואשים וכאלו אני פוגשת גם בפייסבוק ובחינם, אז למה לי לטרוח.

אבל, לא אמיצה שכמותי תיסוג מהאתגר. ולכן מיהרתי לפתוח לי כרטיס באתר הכרויות, ניסחתי 140 מילים על עצמי (חוש הומור, אקדמאית,נאה), כתבתי מה אקח איתי לאי בודד (דיאט קולה, פוטושופ, סלולרי שאיתו אוכל לעשות צ'ק אין באי הבודד), העליתי תמונה חושנית אך חייכנית של עצמי, החלטתי להשאיר את רובריקת המשקל ריקה והמתנתי ביראה לבעלי שיבוא. ורק דבר אחד ביקשתי, והוא הלך כדלקמן "אם אתה משתמש במילים נסיכה, קסומה, או נסיכה קסומה, אנא אל תפנה אליי, אנחנו לא מתאימים" (או מה שקראו מחזריי : "בלה בלה נסיכה קסומה אז בלהבלהבלה").

ולפיכך, אתן בהם סימנים-

1. המשורר/אמן השלוש נקודות– "בוקר קסום לנסיכה הקסומה… אני נסיך שמחפש נסיכה. קסומה. את מה אקח לאי הבודד? אותך… מה הוא הדייט הראשון המושלם? את. ענוגה, עדינה,נשית. אני- חזק אך בוטח..רגיש אך שביר…גשם בחלון… ידי על ידך… הקפה מהביל…היין זולג… מביטים זה בזו..ללא מילים..ויודעים…

2. הכועס  – "היי ניצן, רוצה להכיר?! למה מי רוצה להכיר אותך בכלל, יה מכוערת! מה זה אומר גוף פרופורציונלי בכלל, יה דבה? כדאי שתהיי מנומסת למה בגילך האופציות שלך כבר ברצפה, יה רווקה מזדקנת, מי יקח אותך בגילך? חכו חכו כל התל אביביות שיתעוררו בגיל 50 וירצו ל..אה, כתבת שבא לך להכיר. ידעתי שאת נסיכה קסומה מהרגע הראשון".

3.  הממעט במילים/מאותגר הכתיבה– "140 מילים? מי יכול לתמצת את עצמו ב-140 מילים? אין הנחתום מעיד על עיסתו. מעדיף שאת תגלי לבד. אל תסתכלי בקנקן אלא במה שיש בו. מילים זה גיבוב ריקני של אותיות. מאמין שרק פגישה יכולה באמת להראות מי אני. אשמח לספר על עצמי בארבע עיניים לנסיכה. לא מאמין במילים ותמונו…אה, נגמרו לי ה-140 מילים".

4. הרהוט – "חח..מה זה האתר הזה..אני ימלא פרטים אח"כ (הטעות במקור, כמובן). תמונה? חח..מה נראה להם פה. לא מעלה. מבטיח שלא תתאכזבי!"

5. זה שלא זוכר שהוא כתב לך, שגם אינו קוהרנטי, וגם כתב אותו הדבר לחברות שלך (מועתק ממייל אמיתי) –  היי ניצן, אני יכול לנחש שאת רוצה את הטוב ביותר לידך, ואני שרוצה נסיכה כמוך לידי, שתוכל לזרום איתי למקומות מדהימים בחיים ובדימיון. היי ניצן, בואי נדבר ונוכל להכיר, להיפגש, להתאהב, להתחתן, ולהוליד ילדים, לריב, להתגרש. היי ניצן, אני מזמין אותך לארוחה רוחנית עם מנות גדושות של חברות אמיצה וכנה. צלחת רגישות, כוס של אמינות, ולקינוח הומור. שנטעם?

6. הענייני/מעשי– "שלום, שמי יהונתן. לומד ראיית חשבון. אוהב את החיים. אוהב לטייל בארץ. ערכי. לאי בודד אקח מצית, שימורים, פנס. מחפש ערכית, מוסרית, יודעת מה היא רוצה. אה, ומשהו עם שמחת חיים".

7. וכמובן – העמוק : "נראה מעולה כך אומרים. מחפש מישהי רזה, יפה, נראית טוב".

אז מה למדתי על אתרי הכרויות? לעולם אל תכתבי שאת פרופורציונלית, זה אומר שאת אוביסית. לעולם לא אל תכתבי שאת בת 30, כי התברר שאת נופלת בהגדרות החיפוש של שוגר דדים נלהבים ונשואים בני 60+ שרק רוצים לדאוג לך ולפנק אותך (באופן דיסקרטי). לעולם אל תתחילי להתכתב עם מישהו בלי תמונה, את כן תתאכזבי. שלתיאור "אתלטי" יש מספר פירושים שונים בארצות שונות, ושבאופן כללי, אתרי הכרויות זו חוויה סקסית ומרגשת. כי אני, מה אני, אם לא בחורה המחפשת אותך. רגיש אך חזק, כואב אך שמח, מביט אך רואה, מיני אך חסוד. נעלם לאחר שלושה דייטים, אך מתכוון לסמס "ערה" בעוד חודש. נעלם למראה החשבון אך מפצה על זה בתשובה "רציתן שוויון, תשלמו". מחפש קשר רציני ומחייב אך לא יודע מה הוא מחפש. בקיצור, אני, ניצן, נסיכה קסומה המחפשת את הנסיך. וכן, יש לי גוף פרופורציונלי.

מתים לדעת מי הוא ליאור המסתורי? לחצו ממש כאן 

אל תשכחו להכנס לדף השנאה שלנו, כי תמיד יש עוד דברים לשנוא!  לחצו ממש כאן

אל תשכחו לעשות לנו לייק בפייסבוק, כי מחלקים שם הפתעות!* (*הכוונה בהפתעות היא שאני מעדכנת מדי פעם סטטוסים משעשעים). 

ועכשיו..אלייך ליאור. 

ליאור

תראו, ככה, השבוע יש לכם שתי אופציות, להקשיב לניצן, עם החיוך הצחור, הרגליים הבלתי נגמרות, התלתלים המושלמים, השנינות.. רגע איבדתי את עצמי. שוב, יש לכם את האופציה להקשיב לניצן שאיך נגיד את זה.. אממ.. לבד! או להקשיב לבן אדם שמתחזק זוגיות (בריאה או לא, זאת כבר השקפת עולם) ויכול לעזור לכם. אז אחרי שבחרתם בי, אני מציע לכם לשכוח כל מה שאתם יודעים לקחת דף ועט ולהתחיל לרשום (לא באמת, זה כבר רשום) 5 טיפים למצ'וטט המתחיל:

 טיפ מס' 1: גברים פמיניסטים זה לא דבר כלכלי:

 בגדול אני אישית מאוד מאמין בצ'אטים ואתרי היכרויות. כן, כן, אני יודע, הכי ניינטיז. היום יש פייסבוק, טוויטר, אטרף דייטינג, גנים ציבוריים באמצע הלילה, שירותים ציבוריים בתחנה המרכזית החדשה, קומה 3.. ועדיין יש לאתרים האלה את הקסם שלהם. את יכולה לשאול מה שאת רוצה ואם התשובה קצת לא נראית לך, את עוברת הלאה. כמו קסם. הוא לא יודע איך את נראית, אין אי נעימות ובינינו, כמה פעמים גילית שהוא לא מה שאת מחפשת ולא רק שלא יכולת לעבור הלאה, היית צריכה לתת לו לסיים את המשפט עד הסוף ואחר כך עוד להתחלק איתו בחשבון (תפסיקי לצאת עם גברים פמיניסטים, זה לא כלכלי עבורך).

 טיפ מספר 2: כשפונים אלייך ב"היי" תמיד תענה ב"הייי" תוך כדי שאתה מוסיף עוד י', ככה סתם בשביל להוסיף טאץ' משלך: 

לא בטוחה? חוששת שחדרי הצ'אט לא בשבילך? קבלי הצצה לחדרי צ'אט ורודים במיוחד:
שלב א', אתה (כן, אתה, זו פנייה לגבר, אלה חדרי גייז, מה לבחורה יש לחפש כאן?!) אז שלב א', אתה נכנס לצ'אט הראשון שעולה בחיפוש של גוגל. שלב ב', אתה משתדל לבחור בשם שלא יביך אותך בפעם הבאה שתצא למועדון. שלב ג', אחרי שלא הקשבת לעצתי ובחרת בשם מביך, אתה מרפרף אחר הכינויים השונים ואחרי שפסחת על "צופה מהצד", "סטרייט סקרן" ו"נשוי דיסקרטי", פונה אלייך "תל אביבי 28". הוא פותח ב"היי". "הייי" אתה עונה, תוך שאתה מוסיף עוד י' כדי להיות על אותו לבל ועדיין לתת טאץ' משלך. הוא מעלה הילוך, "מאיפה?" "ראשל"צ". "נייד?" קצת מהר לך, אבל אתה שומר על הקצב: "052…", הוא שולח סמיילי ורושם: "לא חמוד, התכוונתי אם אתה נייד", "אני נראה לך כמו אייפון?" אתה מתחכם. הוא עוזב את השיחה. האגו קצת נפגע, אבל היי, שום דבר לא ימנע ממך למצוא את הנסיך על הסוס הלבן. או כמו שאומרים בקריות, "הלך נסיך, יבוא מלך".

 טיפ מספר 3: כששואלים אותך אם אתה שחום או בהיר, תמיד תלך על שזוף:

בעוד אתה מנסה לשקם את האגו הפגוע שלך, פונה אלייך "גברבר צעיר": "הייי", נו שיהיה, אתה זורם עם "היייי". "שחום או בהיר?" מממ… שאלה טריקית. מבט מהיר לעבר המראה, מה כדאי? תלך על "שזוף", הכי טוב. "שלח תמונה" הוא זורק, "שלח אתה קודם", אתה מחזיר לו. הכי פדיחות אם תשפוך את סגור ליבך ובסוף יסתבר שאתה מתכתב עם השכן. כן, ההוא שאתה לוחץ באקסטזה על קומה 4 במעלית בכל פעם שאתה רואה אותו מתקרב לדלת הבניין ורק מתפלל שהוא לא יספיק. "שלח – קבל" הוא מחזיר. "לא יכול, תשלח אתה", "אני בקשתי קודם". "אז אתה גם תשלח קודם", "אין סיכוי תשלח אתה קודם" "לא, אתה". ועוד לפני שהספקת להבין בעצמך, מי באמת היה קודם ולמי זכות הבעלות על התמונה, הבחור סגר את השיחה. אתה מחליט להתרצות ולשלוח לו את התמונה ומגלה לתדהמתך שהוא העביר אותך לרשימה השחורה שלו.

 טיפ מספר 4: לעולם, אבל לעולם אל תתכתב כשאתה בעבודה:

אחרי שני ניתוקים, אתה מרגיש שהגעת לתחתית. אתה שולח למישהו "היי" ומיד אחר כך מעביר אותו לרשימה השחורה. מה לא תעשה כדי לשקם את האגו הפגוע שלך. אחר כך אתה מחליט לפנות בעצמך, כי מה כבר יש לך להפסיד, אתה פונה לדניאל 35. "היי", "הייי" (מכיר את המשחק הבחור). אתה ממהר להיות הראשון שמבקש ושולח "יש תמונה?". "שלח קבל" הא מחזיר. לא, לא, אתה לא נופל בזה שוב ומחליט לשלוח תמונה. "וואו" קבע הבחור. האגו שלך מתחיל לחזור לעצמו ואתה מרגיש בטוח להוביל את השיחה: "יאללה גבר תורך לשלוח". אתה מקבל הודעה "דניאל 35 שולח לך תמונה". אתה לוחץ על האישור. ועל פני המסך נפתחת תמונה של בולבול בענק. כלומר, הבולבול לא ענק, התמונה ענקית. אתה מתחיל להתבלבל, מזנק על המסך ומנסה להסתיר אותו ובו זמנית ללחוץ על כפתור ה"ESC ". (מי מתכתב בצ'אטים מהעבודה? מה אתה סוטה?). אחרי שהסדרת נשימה ובדקת שמונה פעמים שאף אחד לא הבחין בתקרית האחרונה, אתה שולח לו הודעה "יש תמונת פנים?", "לא, אני לא במחשב של העבודה ואין לי כאן הרבה תמונות על המחשב". "וזו התמונה שכן בחרת לשמור???????" אתה מתעצבן, תוך כדי לחיצה ארוכה על כפתור הסימן שאלה. אתה בא לסגור את ההתכתבות ההזויה הזו ואז הוא שולח את ההודעה הבאה: "תקשיב גבר, אני מצטער, אני בן 35, מוצק, 1.80, שיער מאפיר מבטיח לך שלא תתאכזב". אתה מתחיל לחשוב על אנשים שאתה מכיר שעונים לתיאור הזה ומגיע למסקנה שאתה מדבר עם ג'ורג' קלוני. שזה מצוין. ואז אתה שולח בביטחון "יאללה בוא".

 טיפ מספר 5: בחדרי צ'אטים אין שירות משלוחים:

יש לך חצי שעה עד שמר E.R יגיע ואתה מחליט לנסוע הביתה ולהתקלח (אגב, שונא אנשים שאומרים שהם נכנסים לשטוף את עצמם, מה אתם מכונית?), אתה יוצא מהמקלחת, הבית מבולגן. אתה מתחיל לסדר אותו. ואחרי שדחפת את הכול ביחד לארון אתה שומע דפיקה בדלת. אתה פותח בחיוך ו.. "כן מה?", "שלום, זה אני מהצ'אט". וכל שעובר לך בראש זה "האתר מספק שירות ששולח נציג להודיע אם הדייט מאחר?! יופי של שירות". אתה נותן לאיש הנחמד טיפ וסוגר. עוד דפיקה. אתה פותח וזה עדיין הוא. אתה סוקר אותו מהר, רואה שלא צריך לחתום לו על כלום ומפחד כל כך לשמוע את המילים: "היי, זה אני דניאל 35".

אז ככה, דו"ח קצרצר: מוצק הוא אמר? אולי הוא אכל משהו מוצק בדרך לכאן. 1.80? לאורך??? שיער מאפיר? כן, איפה שנשאר שיער הוא בהחלט מאפיר. בן 34? אני בטוח שפעם הוא היה בן 34.. במילניום! אתה מודה לו על הטרחה וסוגר את הדלת, בטענה שההורים שלך צריכים לחזור בכל רגע (?!).  אתה חוזר למחשב. דפיקה בדלת. זה עדיין הוא: "רק רציתי להגיד שאם התעצבנת בגלל שאיחרתי, זה חלילה לא בגלל שזילזלתי אלא רק בגלל שנכנסתי לשטוף את עצמי לפני שבאתי"… אתם יודעים מה? אולי בכל זאת כדאי שתקשיבו לניצן. (נו, ההיא, הנסיכה הקסומה שמעליי..).

חיזור במאה ה-21/הגבר התל אביבי

רגיל

ניצן

ובכן, שבנו מהפגרה. זה היה חודש מופלא, מלא מרגריטות בצל עצי הקוקוס שבריביירה, מסיבות קוקטייל על האי הפרטי שלי וכמובן, זרועותיו החסונות של רודריגו נער הקאבאנה, שהאכיל אותי תאנים טריות מגופו העירום.

ואז חזרתי לתל אביב.

בינינו, הגברים התל אביביים הם כל כך הרבה יותר מתקדמים מרודריגו. רודרינגו הוא מין גבר ש,כאילו, אם הוא בקטע של אשה, אז הוא פשוט מבהיר לה את זה. ואז הוא נניח, לא יודעת, מבלה איתה. אבל היה חסר לי בו משהו. קצת רגישות ומורכבות. כאלו שאוכל למצוא רק בגברים תל אביביים. הנה, רק השבוע יצאתי לדייט עם מישהו, שעוד לפני הדייט הבהיר לי שהוא כרגע מבולבל. הוא בתקופה רגישה,  הוא לא יודע מה הוא מחפש בחיים, ואז הוא לא ענה לי ולאחר שלושה ימים סימס לי אם יש חנייה ליד ביתי בחצות הליל, כי הוא משתוקק לראות אותי. אויש, כזה רגיש, אני מתה! למזלו, וגם למזלי, יש לי בלוג, בו אני יכולה לחלוק עם כולם את המורכבויות שלו כגבר מודרני, וגם, להריע לו על היותו הגבר הייחודי ביותר בעולם! כי אני, באמת ובתמים, מעולם לא שמעתי על גבר מבולבל כזה ורגיש כל כך. אה, כמובן חוץ מהבחור הקודם שיצאתי איתו, וזה שחברה שלי יצאה איתו גם, וזה שרק לאחרונה התחיל עם חברה אחרת שלי וזה שיעל כתבה עליו פה מתחתיי.

אם כך, אני מציעה לזרוק לעזאזל את מדריכי החיזורים. הכל פה אצלי והולך כדלקמן:

הגבר התל אביבי המחזר יבקש תחילה את פייסבוקך. שם, אל תפני את אליו! יתכן ויעבור חודש שלם בו תהיו חברי פייסבוק ותהנו מלייקים הדדיים, אך! השמרי לבל תפני אליו בצ'אט. מדוע? כי הגבר התל אביבי פועל בקצב שלו ואחד מהם אף אמר פעם לחברה "חשוב מאד להתאזר בסבלנות, בסופו של דבר הייתי פונה אלייך בקצב שלי".

אם המתנת בסבלנות, תקבלי מתנה אדירה. הודעת פייסבוק. נכון, אנחנו עדיין לא בצ'אט, כי הבחור הוריד את עצמו למחתרת וסימן עצמו כאוף ליין, אבל יש לך הודעה. רומנטית, מקסימה, מדהימה, כמו שאני קיבלתי רק בשבוע שעבר- היי ניצן, אני לא יודע להגיד אם אני פנוי או לא, אני מבולבל ולא בטוח מה אני רוצה. אבל אשמח להכיר!

עכשיו, שימי לב, לא משנה מה תבחרי לענות לו, הפייסבוק החדש והמפרגן מעדכן אותך בשנייה שבה הבחור קרא את ההודעה. ואם כן, קחי בדיוק ארבעה ימים מרגע בו ראית שהוא קורא  את התשובה ועד שיחזור אלייך בהודעה משלו שאומרת "אוי. רק עכשיו קראתי את ההודעה שלך. אני מבולבל שכזה :/" (הסמיילי מייצג חיוך נבוך, ומאחר ותעבור לפחות עוד מחצית השנה עד שאולי תזכי לראות הבעות פנים אותנטיות, אני מספקת הסבר בגוף הטקסט. אז כמו שאמרתי – :/ = חיוך נבוך).

השלב הבא! מזל טוב! שודרגת לדרגת צ'אט! מעתה את יכולה לראות אם הבחור אונליין או לא ואף לקבל הודעות "אופס, נרדמתי אתמול בלילה ולכן לא צ'וטטנו" בעודו מעלה תמונה מליל אמש עם הכיתוב "עףףף על החיייםםםם, לא ישן לעולםםםם" (ריבוי האותיות מדמה קריאות התלהבות, ומאחר ויעבור זמן מה עד שתשמעי קול אמיתי, עלייך לדעת זאת).

משם הדרך קצרה להודעת וואטסאפ. אני מודה בהתרגשות, זו כבר קפיצת מדרגה! הודעה זו יכולה לכלול מספר מגוון של דרכי תקשורת. החל מסמיילי מחייך נטול מלל, סימן שאלה בודד או אפילו "רוצה לקפוץ אליי?" רנדומלי. אם הודעות אלו יענו ב"מי זה, לעזאזל?" , היי סמוכה ובטוחה שתקבלי בחזרה הודעה האומרת "למה להתעסק בהגדרות, זה מוריד את כל הקסם! אני לא יודע מה אני מחפש אבל אפשר לזרום" + סמיילי קורץ. עכשיו, אני יודעת שלבטח תהיי המומה מהמשפט "אני לא יודע מה אני מחפש". זה הלוא משפט כל כך חדשני, כל כך מקורי, ולבטח גורם לך לקום ממקומך ולרוץ לדירתו במהירות. אם הוא לא יודע מה הוא מחפש, אולי את היא זו שהוא מחפש!  אבל המתיני! עוד לא קיבלת סמס אמיתי! כזה שעולה כסף!

אם קיבלת סמס, אבקי את אלבום החתונה שהכנת במשך שנים מתחת למיטתך. הבחור כרגע הכריז בעצם שהוא רציני. הוא השקיע בך עלות של סמס ושליחת סמס מעידה על כוונות הגונות ותכנון עתידי.  מעתה קרובה הדרך לשיחת טלפון אמיתית!!!

שיחת הטלפון שתקבלי תהיה בשעה לא הולמת כמו חצות וחצי בלילה. עני לה במהרה, היא היחידה שתקבלי. זו תהיה הפעם האחרונה בו תשמעי את קולו של הבחור בטלפון. השיחה תכלול הצעה לדייט+קביעת זמן ומקום+ סמס אח"כ השואל אם במקום הדייט תוכלו להפגש אצלו בבית כי: הוא בתקופה רגישה ולא אוהב להמצא בחוץ. הוא רגיש מדי מכדי ללכת על דייטים קונבנציונליים והוא שובר מוסכמות. הוא לא רוצה ממך כלום חוץ מלאכול יחד בדירתו ולהתחבק קצת, כי הוא רגיש. ואת לא רגישה אם את מתווכחת איתו. תתביישי לך. את כל כך בורגנית בגלל שאת מעוניינת לצאת מחוץ לבית בפעם הראשונה עם בחור זר. הבחור שמולך הוא דילן מק'יי של שנות ה-2000, רגיש ומורד ויצירתי! התעוררי אחות!

לאחר הדייט, ישנה אופציה אחת בודדה. צפי לה. הודעת פייסבוק. רגרסיה. איפה ההשקעה? בעבר הוא היה מחזר אחרייך בסמסים. וההודעה תאמר כדלקמן "אני פשוט מבולבל כרגע, ולא יודע מה אני רוצה. אני נמצא במערכת יחסים מבלבלת, בהפסקה מבלבלת, בפרידה מבלבלת. יש בלבול. את מקסימה ואני לא רוצה להשלות אותך, זה פשוט מנוגד לעקרונות שלי. אני פוחד מהרגש שלי. אני לא בטוח שאני יכול להעניק לך משהו רציני כרגע". ההלם רב. את מעולם לא שמעת סיבה ייחודית ומקורית שכזו! הבחור שמולך כה רגיש, כה הגון למען השם! נותר רק לומר לו "תודה על הכנות, ובהצלחה".

ואז לקבל לאחר מספר ימים הודעה – "אז בא לך שאקפוץ אלייך עם בירה?". וכשאני אומרת לקבל הודעה, אני מתכוונת שאני קיבלתי.

לסיכום – בחור תל אביבי יקר. בעודך הוגה בנוגות ברגישותך, בכמה אתה מחפש אהבת אמת אבל אינך מובן, עד כמה אתה ייחודי ומורכב, אסכם את המדריך האינפורמטיבי הזה בנקודה חשובה- כשאנחנו שומעות את את המשפטים האלו, אנחנו לא משבחות את הבחור על כנותו, אנחנו לא מיבבות נוכח השבריריות שלו, אנחנו לא נפעמות מנפשו המסוכסכת.  אנחנו הולכות לחברות שלנו ואומרות לנו שלבחור המדובר יש איבר מין קטנטן ועקום.

הידעתם? אם תעשו לנו לייק בפייסבוק  אז נשלח לכם פוסטר של טל מוסרי ודנה דבורין!!!

היי, האם ביקרתם לאחרונה בדף השנאה שלנו? לחצו ממש כאן 

ומי זו אותה יעל מיסתורית? לחצו כאן !

אלייך יעל.

יעל

יש כל מיני סוגים של בנים שמסרבים להכיר בעובדה שהדרך שבה הם מתנהלים עם בחורה היא, אם להיות עדינה, מוזרה. כולם עצובים. אחד המקרים הכי ידועים קורים בקשר לא מחייב, או אם להיות עדינה שוב, ביזיזות, כשהבחורה מעוניינת לסיים את הסיפור (כנראה כי הבינה שאם הם הלכו פעם אחת לטיול בפארק אחרי שנתיים של היכרות, זה לא באמת יסתיים בחתונה). או אז, הבחור המסכן מפנים את העובדה שלהבא יאלץ חלילה להתאמץ מעט יותר על מנת למצוא פרטנרית חדשה לחדר המיטות, נכנס לחרדת נטישה, והנה מתחילים התירוצים: לא חבל?? לזרוק ככה דבר טוב? הרי יש בינינו כימיה טובה! (או בתרגום חופשי: לא חבל? עד שהצלחתי למצוא סקס בלי מחויבות?!) .. את יודעת שאת חשובה לי ואכפת לי ממך (אבל לא מספיק כדי שתהיי חברה שלי), הנה תראי: אנחנו רואים סרטים ביחד\ את מכירה את החברים שלי\ את תמיד נשארת את הלילה\ הלכנו פעמיים לבורגוס, וכולי וכולי. חבר, שחרר! עד שלמסכנה היה אומץ לפרק את החבילה אתה עושה לה חיים יותר קשים? שיים און יו. אל תרגיש גם בנוח לסמס עוד חודשיים, היא עדיין רוצה משהו רציני.

אבל אני לא פה להטיח האשמות, נהפוך הוא! באופן אישי אני מוצאת את זה מאוד משעשע כשבחורים מרגישים מספיק בנוח כדי לומר או לעשות דברים מביכים. במיוחד אם הכרנו לפני שניה וחצי. הנה לדוגמא, קחו את דור היקר, שהיה כה מתוסכל על כך שלא מצאנו יום שיתאים לשנינו להפגש בו, עד שכשסוף סוף נמצא התאריך, הוא איחל (ואני מצטטת( :   "למי שיבטל את הדייט- שיזרקו לו בלוני מים על הבית!". אני עדיין חיה בפחד. מצד שני, זה לא היה גרוע כמו אחד הבחורים שאיתם יצאה חברתי הטובה, שאחרי הדייט הראשון הוא חש בנוח לשלוח לה מכתב בדואר שבו היה רשום השם שלה לא פחות מ- 73 פעמים (היא אמנם לא ספרה, אבל כך הוא הצהיר במכתב, וזה הרי ידוע שפסיכופטים לא משקרים), כך שמצבי הוא טוב.

יש גם סצנה אחת שממש מוציאה את מיטב הטיפוש של המין הגברי: המועדון. נכון, יש חושך, והמון אנשים, ושתיה, וריקודים, וכולנו פה שמחים, וטירוף חושים. אז אולי כל ההמולה הזו גורמת לבלבול קל, אבל אני עדיין די בטוחה שאם אמרתי שאני לא מעוניינת זה לא אומר שהתכוונתי שתישאר פה, לרקוד לידי בתנועות צלופח (כאילו, תנועות של שחיה). דווקא להיפך! צלופחים זה פחות חזק אצלי, וגם ככה חם פה אז אין לי צורך בשכבה נוספת שתעטוף אותי- בדמות אדם. אני גם לא רוצה להישמע קטנונית אבל דאנס בר, בפעם האחרונה שבדקתי הוא לא אתר בסגנון Russianwife.com, וגם אם קנית לבחורה דרינק זה לא אומר שקנית את הבחורה עצמה. לפיכך, אתה מתבקש לשמור את 20 השקלים החדשים שלך ואיתם את המשקה שאתה מציע לי לעצמך אם אתה מתכוון להדבק אלי כל הערב. כמו צלופחים, אני גם לא אוהבת סופר גלו. חביבים עליי ביותר הם אלו שנהיים פואטיים. אולי זה משהו שהם ערבבו עם השתייה, אבל יש בנים שעושים להם מנהג להתחיל עם בנות במועדון עם משפטים מעניינים (פתאטיים) ביותר. בחור מיותר שכזה פעם אמר לי, אחרי היכרות של חמש דקות בלבד, שיש לי משהו עצוב בעיניים. מעניין שהוא הצליח לראות את העיניים שלי, כשאני בקושי הצלחתי לראות את צבע החולצה שלו. כשחושבים על זה אולי הוא לא היה כזה מיותר- הנה, הוא נתן לי עוד סיפור מצחיק לארסנל..

למעשה עכשיו כשאני מסתכלת שוב על כל הדברים שרשמתי, אני חושבת שאני בעצם צריכה להודות לכל הבחורים שעשו או אמרו משהו מטופש\ מגוחך\ חצוף\ מביך לי או לחברותיי, כי בזכותכם יש לי סיפורים מצחיקים בשפע. וגם לחברות הנהדרות שלי אני צריכה להודות, כי הן נשארות חברות שלי למרות שאני תמידית מעודדת אותן לצאת לדייטים לא מוצלחים ולו בלבד כדי שחיי האהבה שלהן ישמשו לי כבידור. תודה לכולם, אתם אדירים!

השעון הביולוגי

רגיל

ניצן:

בואו נתאר, ברשותכם, דייט רומנטי בסלון ביתה של בחורה חמודה (אני לדוגמא). הבחור מקסים, הנרות מרצדים, היין צונן והמתח המיני בשיאו. ואז, בדממה החושנית, אלחש לעברו בפתיינות "או או, אהובי, אתה שומע את זה?". "שומע מה?" יענה לי אותו עלם חמודות וירטואלי בעיניים כלות. "את התקתוק הזה"  אומר בלחישה סקסית "זהו תקתוק השעון הביולוגי שלי". "מה?" ימלמל הבחור בעודו מבצע נסיגה איטית לכיוון הדלת. "כן, כן!" אזנק בעליצות ממקום מושבי ואוציא את הסלולרי שלי. "ואני לא מדברת על תקתוק תיאורטי, אני מדברת על תקתוק אמיתי!  קדימה, צ'ופ צ'ופ, אין לנו יותר מדי זמן!" אצביע בנחישות על רחמי הריק ואכלא את הבחור בדירתי עד שיממש את יעודו. כי היום, כך התברר, ישנה אפליקציה סלולרית המתעדת את התאריך המדויק שבו אהפוך להיות לא פוריה, ועבור 1.99$ תוכלי גם את לקבל את האפליקציה, קומפלט עם תקתוקים, הברחת גברים ואובדן שפיותך.

נשים במאה ה-21, כך ידוע, מנהלות אורח חיים שלו ורגוע, נטול לחצים. ועל כן, היה זה  בלתי נמנע, שתומצא אפליקציה לסלולר שתפקידה להכניס קמצוץ זעיר של דחיפות לחיינו הסטואים. תמורת סכום סימלי, תוכלי גם את להכניס את תאריך הלידה שלך לאפליקציה ולקבל בתמורה חישוב מדויק בדמות שעון הסופר אחורה, עד ליום בו את הופכת להיות בלתי פוריה.

ממציאת האפליקציה היא אשה הטוענת שכל רצונה היה לפתוח שיח נשי פתוח ומעצים על פוריות. ואני בהחלט מבינה אותה. אני יכולה בהחלט לדמיין שיחה ביני לבין יעל, נניח, באחד מרגעי "השיח הנשי" שלנו: "תאמרי נא, יעל" אפתח את השיח המעצים "האם גם לך יש עוד 98 ימים ושש שעות עד להיותך בלתי פוריה?". "לא ולא!" תאמר יעל בהקלה "יש לי עוד 125 ימים ותשע שעות!".  "ותאמרי, יעל" אשאל בקנאה לנוכח פוריותה של יעל "יכול להיות שבגלל שכיביתי את הסלולרי בלילה, האפליקציה נתקעה?"  "כן!" תאמר יעל בשמחה "זה אומר  שבעצם שיש לך עוד 102 ימים!".  "ושאלה נוספת אחרונה, יעל" אשאל בתקווה "האם אם אשלם 3.99 דולר במקום המחיר המוצע, אקבל אקסטרה זמן לניצול השעון הביולוגי שלי"?  "כן!" תצהל יעל באושר. פיו! צחוק משוחרר!

אני יכולה  להבין את הרציונל מאחורי הרעיון של האפליקציה ורואה בהחלט איך זה מעצים נשים – אפליקצייה שתזכיר לנו שתוקפנו עומד לפוג והגיע הזמן לאסוף חתולים. אני מרגישה כל כך מועצמת כשאומרים לי שהגיע הזמן להפסיק לעשות סקס ולהתחיל לעשות ילדים!  בכלל, גם ככה "השיח הנשי" מתעסק רק בילדים, משקל ובחורים, ועל כן אני עומלת כרגע על מספר אפליקציות נוספות נפלאות המיועדות לנשים – אפליקציית הרווקות הנקראת "בקרוב אצלך" הסופרת אחורה את הימים שנותרים לרווקה הממוצעת עד שהיא נחשבת לסחורה בלויה. אפליקציית הרווקות המצויות בזוגיות הנקראת "מתי תתחתני?" הסופרת לאחור את השניות עד שבן זוגך לחיים אמור להציע לך נישואין לפני שתזרקי אותו,  וכמובן, אפליקציית הנשואה הטרייה המכונה "מתי תעשי כבר ילדים?", הסופרת אחורה את השעות עד שאת נחשבת למוזרה היפית שבוחרת לא להביא ילדים. האפליקציות הללו יעצימו אותנו כנשים וימקדו את תשומת הלב שלנו בדברים שחשובים ביותר.

לסיכום, מה שנותר לי לומר, רוצי וקני את האפליקציה הנפלאה הזו! אני כמובן שאשקיע את ה-1.99 דולר הללו, כי אם לא, אאלץ לשאת בתוצאות ולהשקיע את כספי, בקרוב מאד, בטיפולי פוריות. אבוי! עכשיו  נוכחתי שבזמן שכתבתי את הפוסט הזה, אזלו לי כבר דקות פוריות יקרות, לעזאזל!  ארוץ למצוא לי בר מזל שיזריע את רחמי ויהפוך אותי לאשה אמיתית ומועצמת.

איך לאבד בחור בעשר שניות

רגיל

ניצן

הדבר הכי טוב שקרה לי השבוע, ביי פאר, הייתה העובדה שביקשו ממני תעודת זהות בכניסה לבר, מאחר והכניסה לשם היא רק מגיל 25 ומעלה. "אוי" צחקקתי בהתנשאות "אין לך מה לדאוג" אמרתי לסלקטורית "את תופתעי לגלות בת כמה אני באמת, אבל בסדר…". "לא דיברתי אלייך" קטעה אותי הסלקטורית חמורת הסבר "דיברתי אליה" היא הצביעה על יעל שעמדה מאחוריי.

אה. ובכן. לא משנה. הנקודה שאני רוצה להעביר היא, שאני אמנם נראית כמו עלמה צעירה בשנים, פוחזת ורעננה, ויתכן ומנטלית לא כל כך התבגרתי עדיין, אבל יש דברים מסוימים, אלוהים הוא עדי, שבהם הגיל נותן את אותותיו. אתן בהם סימנים –

1. העובדה ששולחים לי אפליקציה לנייד שמעדכנת אותי מתי השעון הביולוגי שלי עומד לפוג. כן, כן, עבור 1.99 דולר בלבד (!), תוכלי להוסיף דבר נוסף לשגרת יומך הנעימה ולרווחתך, בנוסף לשקילה, מינוס בבנק, "בקרוב אצלך"ים וכד',  מה שמחמיר את ההיסטריה התמידית, כך נראה, בה חיות נשים, מה שהוביל בעבר ל-

2. שטויות שעשיתי מול בחורים לפני חמש שנים (ולא אעשה עוד לעולם, פירוט בהמשך).

3. העובדה שאני מצדיקה את איך שהתנהגתי פעם עם בחורים  ע"י המשפט "אין חכם כבעל הניסיון".

אבל זה לא נכון. יש נשים שאינן נולדות עם הגן הרצסיבי "פאתט" ולכן הביטוי הזה אינו תקף לגביהן.

הכל התחיל אצלי, ובכן, מהיום שנולדתי. אני אחת מאלו שנהגו לנחור בבוז ולומר "אני לא משחקת משחקים עם אף בחור, אני אתקשר כמה פעמים שבא לי, אענה בכל שעות היממה, ומי שיאהב אותי יאהב אותי ככה". ואז פגשתי את יעל. אני לא אשקר, יעל מפחידה אותי עד מוות. היא נדמית כיצור פייתי וקטן אך בפועל היא יכולה להרוג אותי במבט עיניה בלבד כאשר שאני מתנהגת כמו שאיזה בחור קרא לי לפני כמה שנים, כ"סמרטוט רצפה".

האמת היא שאנחנו לא עונות כל שנייה בכל שעות היממה, מסמסות ,מתקשרות, שולחות סימני שאלה וכד' לבחור בו אנו מעוניינות בגלל שאנחנו מגניבות ובטוחות בעצמנו ולא מאמינות במשחקים. אנחנו כאלו בגלל שאנחנו מאד, מאד, מאד היסטריות. אבל, בקיצור, כל זה היה פעם – לפני שפגשתי את יעל והאיימה השתלטה על חיי. יעל הסבירה לי שבחורים לא אוהבים שמתקשרים אליהם יותר מדי ולא נמשכים לבחורה שתמיד זמינה להם. "אבל מה אם אני במקרה ליד הטלפון כשהוא מתקשר?" הקשיתי. "לא!" צעקה עליי יעל בזעם.  במשך טירונות מפרכת נאלצתי לסמס לה בכל פעם שרציתי לסמס לבחור ולמרבה ההפתעה האילוף הופנם. מעתה, בכל פעם שבחור מתקשר אליי או מסמס לי, אני צועקת בזעם ברחבי דירתי הריקה "איך הוא מעז לחשוב שאענה לו ישר! הלוא אני עסוקה, בעלת חיים מלאים ולא תמיד זמינה!" כך אני צועקת, בעודי בוהה בקיר ולועסת קרקר. ולפיכך, החלטתי שבכל פעם שבחור מתקשר, עליי להגשים את החזון אותו יעדתי לעצמי ובאמת לא להיות זמינה ונגישה אף פעם. לכן, בכל פעם שמצלצל הטלפון מבחור המבוקש, אם בעבר הייתי עונה מיד וקופצת לכל גחמה של אותו מחזר, היום אני נוקטת כמה פעולות כדי להבטיח שלא אהיה זמינה לאותו בחור. דבר ראשון – אני מנפצת את הטלפון בחוזקה על הרצפה. דבר שני, אני ישר יוצאת לריצה קלה בפארק, ריצה שאורכת שעתיים. אני מכנסת את כל חברותיי לערב בנות סוער. אני מזמינה טיסה בהולה לחו"ל. אני מבקשת מהבוס שלי אקסטרה עבודה. היי, אפילו פתחתי בלוג ברגע כזה, ותראו מה קרה. הכל כדי שלא אצטרך להרגיש כמו מפגרת בעודי בוהה בטלפון המצלצל ואז לענות שעתיים אחרי בקול מנומנם "היי…חיפשת אותי?…אני פשוט בחורה נורא עסוקה…" (כאן הופך הבחור, לפי קוסמופוליטן ויעל, לשלולית מרוגשת ומבין כי הוא מעולם לא נמשך אל בחורה כפי שהוא נמשך אליי וכל זה רק בגלל העובדה שאני אשה עסוקה ומלאת חיים).

והיום אני יודעת, כל זה לא קרה לשווא. אני לפחות יכולה לייעץ מנסיוני  אילו דברים  חשבתי פעם שנשים אמורות לעשות  בכדי להשיג גברים (ותעשו את ההפך המוחלט אם ברצונכן להכיר מישהו אי פעם. ואל תקשיבו לי – אף פעם).

1. לבכות. וואו , גברים מתים על זה, לא? עדיף להשתכר ולפרוץ בבכי. בדייט שני או שלישי ככה. לבכות מאושר כי את מרגישה מאוהבת סוף סוף אחרי ששברו לך את הלב או לבכות בנוגות ובפגיעות על כך שאת פשוט צריכה חיבוק מאותו הזר היושב המום לידך בציפייה לדייט רגוע, בעוד לך אמרו שגברים אוהבים נשים רגישות. הכי טוב, ספרי לו על האקס שלך. כמה מקסים הוא היה, איזה ריח טוב היה לו, ואז תתחילי לבכות וקומי בריצה דרמטית החוצה בציפייה שהדייט שלך ירדוף אחרייך ושירד פתאום גשם.

2. העמידי פנים בקשר ליכולתייך האמיתיות. אני פעם ביליתי נסיעה שלמה לצפון בהעמדת פנים שאני לא יודעת לנהוג, כדי שהגבר לידי ירגיש גבר עוד יותר, קומפלט עם החזקת מפת הדרכים הפוכה וצחקוקים נבוכים. האשה המגניבה בתוכי צרחה בשקט "סע כבר ראבאק!!!" ומי שפגש אותי אי פעם יודע שכל קטע הצחקוקים הנבוכים לא נראה עליי טוב.

3. שאלות חמודות/מטופשות באמצע משחק ספורט. כן, התברר שהם לא מתים על זה! אפילו לא שאלות חמודות כמו שאני שאלתי בעת משחק של נבחרת ישראל ("מאמי, נבחרת ישראל זה מכבי או הפועל?"). לא. אל תעשי את זה. זה לא חמוד. זה מעצבן לאללה.

יש עוד סעיפים רבים שאין צורך לעשותם, ואני אתן ליעל את התענוג להמשיך את הרשימה. רק אציין שגם אחרי שהפנמתי את ההתנהגות הנאותה אותה אני מצופה ליישם בפוגשי בחור חדש, רק בעיה אחת נותרת לא פתורה- העובדה שבסוף הלו"ז שלי כה צפוף בפעילויות שונות ומשונות, שאינן מותירות לי ולו שעה אחת פנויה להפגש עם אותו בחור,  וגם העובדה שאני חוזרת הביתה כה עייפה מאותן פעילויות עד שאיני זוכרת או יכולה להחזיר טלפונים לכל מחזריי (כי הטלפון שלי נופץ בפסקה העליונה, על זה נאמר – טלפון שנופץ במערכה הראשונה, לא יחייג במערכה השלישית), ופה אני כבר חוצה פה את הגבול מלהיות קשה להשגה ל,ובכן, סתם מוזרה.

הידעתם? אם תעשו לנו לייק, נשלח לכם אפליקציה שאומרת לכם כמה אתם יפים ורזים עבור 10.99 דולר בלבד!

אלייך יעל .

יעל 

(הקטע הבא מבוסס על אירוע אמיתי)

היי. אני שמרית. בשבוע שעבר הכרתי בחור מקסים, רגיש ומכבד. בדייט חלקנו מרגריטה לאור השקיעה והלכנו יד ביד על החוף תוך כדי שאנו מביטים בעיניים אחד של השנייה. חשתי מאוהבת. ביום המחרת מיד שלחתי לאהובי הטרי סמס עם פואמה מאת המשורר האהוב עליי ואז סמס נוסף בווטס אפ, רק כדי לוודא שהוא קיבל את הקודם. הוא לא ענה. התקשרתי. הוא לא ענה. סימסתי לו שאני דואגת שמשהו קרה ושיחזור אלי במהרה. הוא ענה שאינו מעוניין להמשיך להתראות. נותרתי שבורת לב ובכיתי שבוע שלם.

מזדהה? את מתבקשת ליטול לאלתר אלת בייסבול או חפץ מוארך וקשיח אחר ולחבוט בעצמך עד זוב דם- או עד שיצאו ממך כל השטויות. ועכשיו כשכולנו רגועות, אני חשה שזה זמן טוב להציג את התיאוריה (הגאונית) שפיתחתי זה הרגע:

א.      יש בנות שראו יותר מידי סרטי קומדיה רומנטית וכתוצאה מכך עברו להתגורר בספירה אחרת שמשיקה (לעיתים) בזו שבה אני נמצאת.

ב.      אותן בנות (ניצן) קצת (הרבה) מבריחות את בני זוגן הפוטנציאליים.

ג.       מתוך כל זה, נוצר המון ידע לגבי איך מבריחים בחורים.

ד.      את הידע הזה אני יכולה לפרסם ברב מכר ולעשות מיליונים. או ב- 2 בלילה ולא להרוויח אגורה שחוקה.

ואז, אחרי שסיימתי להרעיף על עצמי מחמאות מרמת החכמה המופלאה שהגיתי, ניגשתי מלאכה. אז איך גורמים לזה לקרות?

הכפילי את כמות התקשורת שאת מעמיסה על הבחור פי שתיים. ואז שוב פי שתיים ושוב פי שתיים ואז פי שלוש (סתם רציתי לגוון). זה כל כך סקסי להתקשר, לשלוח סמס חמוד ואז להתקשר עוד פעם רק כדי לדווח על משהו שבדיוק קרה לך. זה מראה נכונות או יוזמה או אמפתיה או כל סיפור אחר שאת בוחרת מספרת לעצמך. השורה התחתונה היא: תקשורת תקשורת תקשורת!!

השתדלי להקשר תוך שניה וחצי. תמיד יש מקום לאהבה ממבט ראשון. המלצתי החמה: צאו לדייט ראשון בצפון דיזינגוף רק כדי שבדרך תוכלו לחלוף על פני כל שמלות הכלה וחנויות הצורפות. זה מעולה שאת מחפשת את ה"אחד", ולכן גם אם יצאתם רק לדייט וחצי והוא עדיין בגדר "מי מכיר אותו בכלל" יש בהחלט מקום להציג אותו להורים בתור "זוגך לחיים" ולדבר עליו עם חברות בהקשר כלשהו של צירוף המילים "נפש" ו"תאומה". למה לא בעצם? החיים הם כמו סרט בכיכובה של קת'רין הייגל- נתקלת בבחור בתור לקפה? אתם כבר מאוהבים מעל הראש!

כלל אצבע נוסף: חפשי מערכת יחסים במקום שבו היא בבירור לא נמצאת. רוצה דוגמא? אם את יוצאת עם בחור שכפול מגילך (בהנחה שאת לא בת שלוש), הסיכוי שזה ילך ביניכם שווה בערך לסיכוי שלי לזכות בלוטו. תני לי לחסוך לך את המתמטיקה- זה לא סיכוי גדול. אבל אופטימית חסרת תקנה שכמותך זה לא יעצור! זכרי את סלין דיון ובעלה החטיאר ואיזו אהבה אדירה יש ביניהם. עוד דוגמא? אם הכרת בחור במועדון ובתוך פרק זמן של חצי שעה את מוצאת את עצמך במיטה משותפת איתו בעוד שלגופך לבוש מינימאלי (נגיד, גרב), קרוב לוודאי שפחות תהיו אין אה ריליישנשיפ, ויותר הוא יסתלק כל עוד הוא יכול לשכוח איך את נראית לאור יום. אבל מי את שתתני לסטטיסטיקה להרוס לך את המצב רוח?

  (אם סיימתם לקרוא הכל, אז לחצו ממש כאן, כי חן היום בספיישל לסיכום עונת החתונות, השבח לאל ובקרוב אצלכם).

נופש

רגיל

ניצן:

גילוי נאות – בחלק הראשון של חיי הייתי בת למעמד סוציו אקונומי חביב, מה שאפשר לי לטוס כבר בגיל 7 הפעוט לטיול בלונדון ולהכריז בקולי קולות שאני איני מוכנה לאכול מקדונלדס אלא רק אוכל גורמה במסעדות לונדוניות יקרות. עשרים שנה אחרי כבר טסתי על חשבוני, מה שחייב אותי לאכול רק מקדונלדס כל הטיול בגלל עלויות המחייה ולשמוע כמה אני נראית "קורנת" כשחזרתי אחרי שנת טיול, 15 קילו יותר (העור הקורן כנראה נבע מאקסטרה שומן טראנס).

בקצרה, אני לומדת להבין שככל שאתה מתבגר, ככה הנופשים שלך בחו"ל נהיים גרועים יותר ויותר. מרגע שהבנתי שאני איני עוד ילדה קטנה, התחלתי לטוס רק באמצעות תלושים/גרופונים/הנחות/נקודות/דילים הזויים שמצאתי באינטרנט באתרים שנקראים "טיולים זולים להחריד דוט קום".

אבל אני כאן כדי להוכיח שאפשר גם אחרת. גם אתם יכולים ליהנות מטיולים סטייל האלפיון העליון מבלי לשבור את קופת החיסכון. הנה, ממש  לפני כמה שנים ארזתי את חברותיי ומזוודה חצי ריקה וטסנו לניו יורק (כי תמיד מספרים שאמורים לטוס עם מזוודה ריקה לחו"ל, בשביל כל השופינג, רק לא מציינים שא. אם את טסה לניו יורק כנראה לא נותר לך כסף לשופינג, ב. תמיד, בכל מצב, בלי יוצא מן הכלל, אני אורזת חצאית מיני וסנדלים, מאיזושהי סיבה השמורה עמי, ומתעלמת מהעובדה שיש מינוס עשרים מעלות בניו יורק בעודי מספרת לעצמי שאקנה מעיל בשנייה שאנחת ואז אני לא קונה, כי למה לקנות מעיל, אם בישראל כרגע שרב, אז למה הבאתי מזוודה חצי ריקה, ו..בקיצור, הבנתם את המסר).

כל טיול טוב מתחיל בטיסה, ואני הצלחתי לארגן טיסה כזו ממש בשילוב של שבעים אחוז הנחה מגרופון ועוד 30 אחוז המרת נקודות של כרטיס חבר מועדון שופרסל שלי, וכך פרגנתי לי ולבנות טיסת צ'ארטר מופלאה ומושבים נפלאים שנשענו בדיוק על תא השירותים, ותנו לי לספר לכם כמה זה יעיל כשהשירותים כל כך קרובים אליכם! תארו לעצמכם שלא רק שאתם לא נאלצים להמתין בתור לשירותים, אלא אף זוכים להאזין לכל מה שנעשה בהם וגם לזכות בהמון רב של אנשים שבעודפם ממתינים בעצמם לתור של השירותים, עומדים ובוהים בכם בעודכם מנסים (ללא הצלחה) לישון. זה גם המקום לציין, ואיני יודעת אם העברתי את זה מספיק, וזה כנראה יפתיע אנשים כי אני מצטיירת כבן אדם שלו ורגוע, יוגיסטית זן ממש, אבל טיסות גורמות לי לתחושה קלה של אי נוחות, ולכן אני מקפידה להתפלל במהלך הטיסה לפחות שבע פעמים "תפילת הדרך", לבלוע שלושה דקסמול קולד לילה (זה מרדים!) ולהתהלך הלוך ושוב במטוס בגלל שקראתי פעם כתבה שאפשר למות מישיבת יתר. ובכן, לעניינו.

הטיול הספציפי הזה הבטיח לנו מלון באזור מרכזי בניו יורק+ ארוחת בוקר, וכל זה בעלות כוללת של 50 דולר ללילה. וכך היה! ארוחת הבוקר הורכבה מבייגל עבש וקפה שחור ללא הגבלה בקיוסק שממול למלון. הפקיד ההודי שבקבלה לא השכיל להודיע לנו כי המקלחת בחדרנו אינה מספקת מים חמים (בעייתי במרץ ניו יורק), אך כפיצוי נתן לנו מפתח שרתים לכל החדרים בקומה העליונה והנטושה, כדי שנוכל לבחור בעצמנו מקלחת חמה. כל הקומה, למעט, כמובן, החדר האחרון, שכמו בכל סרט אימה, אוכלס על ידי שיכור שלא פתח את דלתו במשך יומיים וגרם לשני שוטרים נאים ותמירים לפרוץ לו את הדלת, וכל זה בעודנו משוטטות ברחבי הקומה עם תיק רחצה ומגבת בלבד. אחרי ההפתעה הראשונית, זיהינו כמובן פוטנציאל בלתי נגמר בסיטואציה ועמדנו באמצע הקומה מעפעפות ומצחקקות לעבר השוטרים בקריאות "הלו בויז!" חינניות, אבל השיכור שבדיוק גרר עצמו מהחדר הרס לנו את הרגע. לא נורא. חלון חדר השינה שלנו היה שבור ומחוזק רק באמצעות מסקינג טייפ ("אני יודע" אמר הפקיד ההודי "אבל החלון מודבק אז זה בסדר") וסיפק לנו מחד בידור בלתי נלאה כל ערב בצפייה על ניידות משטרה וסוחרי סמים מתחת לחלונינו, ומאידך תפקד גם כמיני בר יוקרתי , עליו מיקמנו כל ערב את היוגורט של מאיה ואת הדיאט קולה שלי.

בכלל, הטיול הזה סימן עליית מדרגה במעמד הכלכלי והחברתי שלי. לא עוד 12 בנות בחדר קטן! מעתה אנו רק חמש בנות, ממש כמו עשירי העולם! פריס הילטון, אנחנו מאחורייך, לוק אאוט!  וזאת ועוד, אני זכיתי במיטה העליונה במיטות הקומותיים, דבר שהותיר אותי ערה חצי לילה מהחרדה שאצטרך לעשות פיפי, ולבלות את חציו השני בנסיון כושל לרדת מן המיטה העליונה בהבנה שאני צריכה פיפי, דבר שהסתיים בגב תפוס, בוהן חבולה, ויתכן שגם בשבר קל של המיטה התחתונה, אבל אני טוענת שקיבלנו אותה ככה ועוד לא הוכיחו אותי אחרת.

בכלל, אין שום סיבה לצאת לנופש ולהרגיש מוגבלים. גם אנחנו , כמו כל נשות החברה העשירות בניו יורק, חשקנו בנעליים ותיקים יוקרתיים, ובדיוק בשביל זה נוצרה רשת "PAYLESS", שאפשרה לנו לקנות 43 זוגות נעליים, בשני דולר הנעל. נכון, הנעליים כעורות, ונכון, הן מתפרקות לאחר שימוש, ואכן, יתכן שלא יכניסו אתכם לכל מועדוני הלילה בניו יורק כי הנעליים עשויות מפלסטיק מבהיק וגורמות לכם להראות כמו הומלסים, אבל לא נורא, מדוע להיות קטנוני.

בקיצור, אין סיבה להיות עגמומיים!!! אפשר ורצוי לטוס לנופש יוקרתי, גם כשאנו בוגרים וההורים שלנו לא משלמים על כל דבר. אין סיבה לרדת ברמת החיים. הנה ממש בטיול האחרון שלי ההורים שלי נתנו לי מאה דולר לשופינג. התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק מריר ("מאה דולר לשופינג? אולי אני גם אחזיר עודף חה. חה. חה."), אבל בדיעבד התברר שעל פי השיטה שלי, ניתן לטוס עם מאה דולר לניו יורק, לחזור עם עשרות זוגות נעליים מתפוררות, קלקול קיבה שגרם לירידה מינורית וזמנית ביותר במשקל, גישה אקסקלוסיבית לכוחות השיטור הניו יורקים ועודף בכיס! לייף סטייל אוף דה ריץ' אנד פיימוס זה כאן.

היי, עשיתם לנו כבר לייק בפייסבוק? כל עושה לייק יזכה בתלוש מפנק על סך 1.99 דולר לרכישה ארוחה מוגדלת במקדונלדס!

ואל תשכחו לבדוק מהם חמשת הדברים ההזויים שאנו אורזות במזוודה – ממש כאן

חן:

בהתחשב בחוויות מהפעם הראשונה שבה הייתי בחו"ל די מפתיע שמאז בכל פעם שכף רגלי רק דורכת בנמל התעופה על שם דוד בן גזלן אני מיד הופכת לאדם אחר – רגוע, שלו ועליז. בתום הבידוק הביטחוני, ולאחר ששלחתי את מזוודת הענק שלי (קלישאת ה"אני אישה שלא יודעת לארוז ולוקחת איתי את כל הבית כולל תרופה נגד מלריה על כל מקרה שלא יהיה" תקפה גם לגביי) אני כבר מתחילה לחוש את החופש. ואז, עם הכניסה למתחם הדיוטי פרי, בשנייה שבה אני מריחה את ניחוח האייס קפה ב-200 שקלים ורואה את שלל אחוזי האמוק והבלבול בג'יימס ריצ'רדסון מנשנשים שאנל ומתיזים על עצמם טובלרון בארבע לפנות בוקר, מיד אני נעשית מאושרת ושמחה.

אך אז, בפעם הראשונה ההיא, הכול היה נראה אחרת…

אני שייכת לדור שבו היה לגיטימי לצאת לראשונה מגבולות המדינה רק בגיל 12. ואכן, כשהגעתי לגיל מצוות ואמי שאלה מה אני מעדיפה, חגיגת יומולדת אצל סבא וסבתא בחצר או טיול איתה, עם חברה שלי ועם אימא של חברה שלי לפריז וללונדון התשובה הייתה ברורה כשמש אירופאית שקרנית. כי עם כל הכבוד לדודים האיראנים שהיו מגיעים מירושלים, לתקליטן הגזעי שהיה משמיע להיטים של "אתניקס" וליכולת הקולינרית של סבא לצלות קבב וגם כנף, העדפתי כבר אז פשוט להסתלק מפה.

חמושה בחולצת טריקו רחבה, תלתלים סוררים, חתימת שפם וחגורת בטן בניחוח זיעה שעוברת מדור לדור במשפחה, יצאתי לראות עולם. מיד כשנחתנו בלונדון אירוע מחריד קטע את השמחה. המזוודה של חברתי ושל אמה טסה ככל הנראה ליעד אחר והותירה את האם ללא מוס לשיער ואת הבת נטולת גוזיות. ולכן, לא הייתה כל בררה אלא להקדיש את היום הראשון של הטיול לקניות. אני כמעט מזילה דמעה כשאני חושבת על חנויות הבוטיק ועל שלל בגדי המעצבים שפספסנו בזמן שהיינו עסוקות ברכישה נלהבת של חולצות טי שירט צבעוניות במבצע חסר תקדים (וגם סיבה) ב"נף נף" וב"בנטון". בהמשך הטיול כיכבו גם צינון קשה, חברה חולה שאוכלת רק צנימים וסצנת הקאה מפוארת בפח של המטרו שארגנתי לכולם ביום שבו נסענו ליורודיסני. שיק צרפתי אלגנטי היה לי כבר אז.

אבל בגדול היה כיף. אפילו מאוד. ומאז אני טסה בכל הזדמנות שיש לי ולכל מקום אפשרי. לפני כמה שנים אפילו טסנו יחד בספונטניות שש (כן, שש) חברות לאמסטרדם כדי ליהנות מהמוזיאונים היפים (ואן גוך מבחוץ זה גם סבבה), מהפארקים רחבי הידיים (גם מתחת לספסל שליד הכביש יש קצת דשא) מהמסעדות השוות (אין כמו לאכול סנדוויץ' מהסופר על המדרגות שמחוץ לסופר תוך בהייה בדלת הכניסה של הסופר) וכמובן מהאתרים ההיסטוריים החשובים ליהדות (חברתי תמר: "מה?! אני לא מאמינה! למה לעזאזל בית אנה פרנק סגור?!" חברתי קרן: "חמודה, יום כיפור היום. ונגבי את הלחי, נדבקה לך שם חתיכה מהספריבס").

חשוב לציין שגם מהטיסות עצמן אני נהנית. זה הזמן להודות בפה מלא (אוכל של מטוס) שאפילו את האוכל של המטוס אני אוהבת. קוסקוס עם אפונים קמחיים וירק אפור לא מזוהה? טעים! חביתה בליווי פטרוזיליה עצלה ותפוח אדמה ירוק? נהדר! עוגת חנק במרקם של ספה עם צימוק במרקם של חצץ? בתיאבון! ולפני שהפכתי צמחונית גם את העוף שטעמו כבשר צב הייתי אוכלת בהנאה רבה.

והקניות, הו הקניות! לא היה נופש בחו"ל שבסופו לא מצאתי את עצמי מנסה ברגע האחרון להימנע מתשלום מופרך בגין אובר-וויט על ידי העברת כלי רחצה למזוודה של חברה, תחיבת סוודרים לשקית של השוקולדים או הפיכת מזוודת טרולי מלאה בגבינות הולנדיות ובקולקציית הסתיו של h&m לתיק יד לגיטימי לעלייה למטוס.

אבל אתם יודעים, עם כל האהבה שלי לחו"ל, ובמיוחד לאירופה הקרירה, תמיד כשאני חוזרת לכאן, לארץ שלנו, למדינה הקטנה שלנו, לארץ הקדושה הזאת, והיפה, שהיא שלנו, תמיד עולה בי המחשבה שבסך הכול אין כמו ישרא… בתכלס אין כמו אמסטרדם.

ואל תשכחו לבדוק מהם חמשת הדברים ההזויים שאנו אורזות במזוודה – ממש כאן

פוסט הגותי על אהבה

רגיל

ניצן

אפתח ואומר, שלאחרונה כשאני נדרשת לדבר על רווקות, זוגיות וכד, יש לי בחילה. אלוהים הוא עדיי שאני בן אדם עם תחומי עניין רבים ונרחבים, מקים קרדשיאן ועד העבדות בארה"ב, ועדיין נראה שאני לא מדברת על שום נושא אחר. ככלל, אני חושבת שככל שמדברים יותר על נושא בתאוריה, ממעיטים לעסוק בו בפרקטיקה. אבל כשטל "ביצים" שמואלי, כותב הבלוג "ביצים", הציע לי להפגש איתו על פסטה כדי לדבר על הנושא הזה ולזמום פוסט משותף, נאלצתי להסכים. אחרי הכל, מדובר בפחמימות. מי הוא טל? בן 30, חי ביפו, עובד במשרד פרסום, רווק,חתיך. הוא הבטיח שיביא איתו את אסף, אבל אסף הבריז וכעונש הוא התחייב לשלוח לנו תמונת עירום שלו. אנחנו עדיין ממתינות, אסף. עדיין ממתינות.

בכל אופן, לקחתי עמי את יעל ונסענו לפגוש את טל ביפו. בדרכינו הנשית והמעודנת הצלחנו ללכת לאיבוד ולקוות שטל יסלח לנו על האיחור המינורי. טל אמר שכן, אבל אז כתב בבלוג שלא, אז הסוגיה עדיין נותרת עלומה. אחרי שהזמנו מלא אוכל (אני הייתי רעבה וידוע שיש לי כשל קשב וריכוז בשעת רעב) התחלנו לשוחח על הסוגיה.

אפתח ואומר שאני לא יכולה לתאר כמה מוזר הוא העולם שאנחנו חיים בו לדעתי.  כמה אני מופתעת שאני, שבלעתי בנעוריי את ספריי "חלומות נעורים", שראיתי כל קומדיה רומנטית תחת השמש, ששומעת סלין דיון ולא בסתר, נאלצת לדון בדברים כמו מסרוני "ערה" והזיות נוספות. תל אביב וסביבתה מרגישות לאחרונה כמו עולם פוסט אפוקליפטי, בו כולנו מתרוצצים היסטריים, זומבים, שדה קרב של נשים נגד גברים והרבה מאד זיוני מוח.

מה שבעיקר ניכר בעולם הזה היא התחושה שלא דיברנו עוד על אהבה. כשאני שואלת לאחרונה אנשים מהי אהבה בשבילם, רובם עונים כי היא תחושה הנוצרת באורח קסם, עם הופעת האדם המתאים. לאור זאת, אין פלא שאנשים רבים כל כך נותרים בודדים. אני לא מבינה מה קרה לסיפור הזה, שמתאהבים? במקום זה אנחנו עוסקים בלדבר, לנתח, לחפור ולכתוב על אהבה, כי הרי  קל יותר להתעסק בנושאים האלו מלמעלה, במקום באמת להרגיש אותם. קל יותר לנו כנשים להגיד שמישהו הוא נכה רגשית מאשר לחוש עד הסוף את העלבון בכך שמישהו לא מעוניין בנו. קל יותר לגברים לומר שהם פשוט לא מצאו את "האחת" מאשר באמת להתנסות במערכת יחסים. מה שאנחנו עושים משול בעיניי לאדם שיוצא למועדון, יושב בצד ומעביר ביקורת על כל אלו שרוקדים, במקום לרקוד בעצמו ולעתים גם להביך את עצמו למוות.

אני מבינה, אהבה זה פחד אלוהים. אני עדה. יש לי נסיונות מפוארים בתחום וכשלונות מפוארים עוד יותר. שברו לי את הלב וביאסו אותי נורא. אבל אני בסדר עם זה. כי אני באמת ובתמים חושבת שאינטימיות, שמערכת יחסים, שווה את זה. אני חושבת שבעיית הרווקות והרווקים הגדולה ביותר היא, שהם כל הזמן עסוקים בלדבר על זה, ואני ביניהם.  הם מדברים על למצוא את האחת או האחד המושלם,  על הרגשות שלהם, על איך הם מרגישים, על הרגש שלהם, על הרגישויות שלהם. בקיצור, יש פה הרבה דיבורים ורגשות. וזו הבעיה הכי גרועה בדור שלנו, לעניות דעתי. אנחנו חכמים מדי, מתוחכמים מדי, מיודעים מדי, מודעים לעצמנו מאד, יכולים לשלוף בכל רגע נתון רפרנס תרבותי כזה או אחר שיחזק את דברינו ויש לנו אינסוף פלטפורמות להשמיע את עצמנו. אנחנו מצטטים המון משפטים שיתמכו בטענותינו, אבל אנחנו לא מסוגלים להגות רעיון אחד מקורי, כי כל הפילוסופים החכמים הגו הכל לפנינו, ואילו לנו נותר לעשות גוגל על ציטוטים חכמים.  אבל לנהל שיחה פשוטה, תכלס, על דברים תכלסיים, אנחנו לא ממש יודעים.  הרצון הנואש לשמור על הלבד שלך, בלי לחלוק אותו עם אף אחת, מתורגם לאמירות כמו "אני אפתח רק כשהאחת תגיע", "האחת תבין אותי באופן מושלם" וכו'.  כל פעם שאני שומעת את הססמאות האלו אני נושכת את הלשון ולוקחת עוד שלוק מהוודקה שאני שומרת בביתי למטרות אלו ממש. אני מאמינה גדולה שכל אחד בורא לעצמו סיפור, נרטיב, שהוא נוהג לספר על עצמו, ועם הזמן הוא מפנים את אותו הסיפור ומאמין בו לגמרי. אני לדוגמא שנים סיפרתי שאין לי פשוט מזל באהבה. עצם העובדה שבחרתי בדוש בגס לא נחמדים ומפגרים לגמרי לבד, כאלו שהחברות שלי שנאו מהיום הראשון, זו לא איזו קארמה מהיקום שנשבע למנוע ממני אהבה. זו הייתה החלטה שלי. אבל לזמן מה האמנתי בכך באמת ובתמים. והיום אני מבינה, שקיתונות של ציניות שנשפכו אצלי על בחורים שמשקרים בעיקר לעצמם לגבי למה הם רווקים, בוזבזו לשווא. נראה כי המצב קשה יותר.  הסיפורים הופנמו ברמה שבה היכולת לנהל מערכת יחסים רומנטית, זה מה שהלך לאיבוד.  מערכת יחסים היא תהליך ארוך, אבל היכולת להכיל תהליכים נעלמה, ובמקומה הגיע דור  שאינו יכול אפילו לתפוס מהו תהליך. אם היא לא "האחת" אחרי שתי פגישות, היא פשוט לא האחת. רומנטיקה היא לא שתי פגישות טובות יותר או פחות. רומנטיקה היא מפגש בין שני אנשים, והתהליך שמתחיל להתפתח ביניהם. קשה לנהל תהליך כזה אם אחד הצדדים פורש באמצע המשחק, לרוב מבלי להודיע לצד השני שאין סיבה להמתין יותר ליד הטלפון.

השבוע אמרו לי שהפוסט שלי על "סקס" נשמע כאילו אני שונאת גברים. ההפך הוא הנכון, אני חולה על גברים. אני אוהבת גברים חכמים, פשוטים, שלא מרבים בניתוחים ומעשיות, אלא פשוט עושים, נמצאים, חיים. אני צריכה קצת תכלס בחיים. האקס שלי דיבר שעות על עצמו, על הפחד מאינטימיות, על הפחד מכשלון, על הפחד מרגשות, על כמה הוא רגיש, על איך הוא לא מובן, על כמה הוא מרחם על גברים נשואים ש"נפלו" במלכודת, כי הוא היה מיוחד יותר ורגיש יותר מהם, ארטיסט. זה נשמע כל כך מגוחך מהצד, ואז חשבתי שזה דברי אלוהים חיים.

בקיצור, חפרתי מספיק. טל הביא הרבה פתרונות למצב, אותם תוכלו לקרוא ממש כאן, אבל הוא בחור יותר ורבאלי ממני. אני אישית חושבת שהפתרון הוא שצריך, בעיקר, להפסיק כבר את הדרמה. כיף להיות בזוג, מניסיון. כשזה נחמד זה נחמד, וכשזה לא נחמד, אז לומדים. זה יותר מתגמל מלשבת לבד, לילה אחר לילה, בציטוט מחשבות על איך כש"האחת" תבוא אתה פשוט תדע. אהבה לא נוצרת בשבוע. היא לא אגדה. אהבה היא טעם נרכש ותהליך איטי. אהבה היא עוד מישהו שחולק איתך את העול, מצחיק אותך ועושה איתך סקס בקביעות (זו השאיפה לפחות). אהבה זה גם כשיש שם מישהו שמעצבן אותך, ללא ספק (היי – גילוי נאות, גם לנו כיף לשבת בבית לבד, לאכול כמו חזירות ולבהות במסך). אבל בעיקר – אהבה היא כשיש שם מישהו לצידך בחיים, וזה בהכרח עדיף מלהיות לבד. ההורים שלי נשואים כבר כמעט 40 שנה, וראה זה פלא, הם אוהבים זה את זו. על זה אמא שלי אמרה לי פעם, כששאלתי אותה איך היא ידעה שאבא שלי הוא "האחד" –  "מי בכלל התעסק בשטויות האלו? התחתנו עם מי שאהבנו, וקיווינו לטוב".

אז במקום להביא ציטוטים ממומחים שאומרים שמונוגמיה פסה מן העולם, ושזה בכלל לא טבעי, שכולם בוגדים, ועוד כל מיני דברים נכונים ומעייפים כאלו ואחרים, צריך להיות קצת יותר אמיצים וקצת פחות מורכבים. 

אומרים יש אהבה בעולם. מהי אהבה? אי אפשר לגלות על ידי ישיבה על הגדר, לפעמים צריך לקפוץ ולקוות שיש מישהי למטה שתתפוס אותך.

היי, שבוע הבא חן חוזרת והולך להיות כיף גדול! אז בינתיים עשו לנו לייק ממש כאן ואנחנו מבטיחות לשלוח פוסטר חתום של דילן! (דילן מקיי, לא בוב דילן, חלילה).

סקס

רגיל

ניצן

כשחן הציעה שנכתוב על סקס, נחרדתי. "מה קרה לך?!" זעקתי "לעולם לא אחשוף עצמי בצורה כזו"! נזפתי בה, בעודי מנפנפת על עצמי בזעם במניפת התחרה שלי, מהדקת את חגורת הצניעות שלי ומוסיפה בזריזות עלה דקורטיבי לקיש שבדיוק אפיתי. הלא רק לפני שבועיים נפגשתי עם מישהו וקיבלתי עצה אחת חשובה לפני הדייט- אל תתני לו! אכן, מתברר שגם היום, אחרי שעשינו כמה דברים בתור נשים, סקס זה עדיין משהו שאנחנו נותנות למישהו, ולא חלילה לוקחות לעצמנו. אחח, אני חייבת לרווח את חגורת הצניעות, היא עושה לי פריחה.

כתבתי פה בעבר על דעתי על סקס ואני אף עומדת לצטט את עצמי, שזה אחד הדברים הכי שחצניים שאפשר לעשות. אבל לא בגלל שאני חושבת שאני כל כך חכמה, אלא בעיקר כי לא מצאתי שום דבר אחר ברשת חוץ מאתר מופלא בשם "אומנות הפיתוי" ועשרות מדריכים וכללים לאשה, לגבר ולעציץ הנענע הנבול שלי. מדריך אחד אף הגדיל לומר שעלינו כנשים מוטלת החובה לספק את הגבר שלנו מינית, אפילו אם באופן טבעי אנחנו לא אוהבות את זה. כי אם אנחנו נקריב משהו עבורו, הוא יקריב משהו עבורנו ואולי אף יבוא איתנו לקנות נעליים. לעזאזל, הממזר יודע שאעשה הכל למען נעליים!

השורה התחתונה היא – אנחנו אוהבות לעשות סקס. אני אפילו אומר, אוהבות יותר מגברים. ואני אסביר – האם אשה אי פעם לא תעשה סקס כי משודר מרתון "עקרות בית אמיתיות מניו יורק"? לא. האם אשה תסרב למגעו של גבר בגלל שהיא צופה במתח בגמר "גוסיפ גירל?" לא. האם גבר יופיע מול אותה אשה בערום חלקי כשהוא עוטה על עצמו סט תחתונים מתחרה ולאחר שמרט במשך שעות כל שערה מגופו והיא תבקש ממנו לזוז מהטלוויזיה מאחר ו..טוב, אני חוששת שהבנתם את הנקודה. זאת ועוד, אעיז ואומר, שבעוד גברים אוהבים סקס, נשים אוהבות סקס טוב. הן יודעות את ההבדל בין סקס טוב לסקס רע. הן יודעות אם אתה סקס רע. וגם החברות שלהן ידעו מיד, אם הן לא כבר מיודעות בשידור חי.

אז הנה רשימה שכבר פרסמתי פה, ואני חשה צורך לפרסם אותה שוב, כי משיחות חופרות שאני מנהלת עם חברותיי אני מגלה שהמצב לא טוב:

1. נשים יודעות לעשות סקס. הן רואות סרטים, הן מדברות על זה עם חברות. אם הן לא יודעות לעשות סקס אז הן צעירות מאד. ואם אתה בן שלושים ומעלה שיוצא עם בת עשרים, אז מגיע לך סקס גרוע ואגב, גם אתה אידיוט.

2. לא כל מפגש צריך לערוך שבע שעות. אלליי, אנשים עובדים פה.

3. לא כל מפגש צריך לערוך עשר דקות. אלליי. פשוט -אלליי.

2. אל תאמר לעולם (!!!) שאתה עושה אהבה, מתעלס, מתנה אהבים ושאר ירקות. אל תברח בצרחות כשהבחורה הזו מגלה קצת יצירתיות במיטה, אוהבת לדבר/בעלת מגירת צעצועים/אוהבות לעשות פליק פלאקים מהמנורה בחדרה. זאת המאה ה-21, גבר. זה שהיא יודעת מה שהיא עושה לא אומר שהיא לא חומר לזוגיות. ובאותה נשימה,  אם בחורה נחמדה מספיק לשכב איתך בדייט ראשון, זה לא בהכרח אומר שהיא פרוצה מופקרת שאי אפשר להביא הביתה לאבא ולאמא. זה אומר שהיא מינית. ידיד שלי אמר לי פעם "אני מעדיף לשכב עם בחורה מכוערת וגרועה בסקס שנתנה לי לחכות לזה, מאשר לשכב כל ערב עם פצצה לוהטת שיודעת את העבודה, אבל שכבה איתי בדייט ראשון". תביטו במשפט הזה. עכשיו בי. עכשיו במשפט הזה. עכשיו שוב בי. כן, הוא עדיין לא הגיוני. האם בחורה באמת נחשבת איכותית אם היא נתנה לכם לחכות שלושה חודשים? אם היא יצור חי ונושם והצליחה לחכות שלושה חודשים, האם יש פשוט מצב שהיא לא מתה על סקס? והאם אתם לא מקטרים תמיד שהנשים שלכם לא עושות מספיק סקס? האם הנקודות מתחברות עכשיו? עדיין לא? אז לכו תתעלסו.

3.. אל תשאלו שאלות – "זה בסדר?","את בסדר?", "הכל בסדר?", "אני בסדר?". לא. אתה כנראה לא.

4 . אנחנו מדברות עליכם. בהרחבה. כולל אילוסטרציות, הדגמות, ציורים על מפית ושימוש בעזרים. והגודל כן קובע, אגב.

5. גם הזווית קובעת. גם על זה אנחנו מדברות.

6. אנחנו גם מדברות עלינו – על פדיחות שאנחנו עושות במיטה, על ייבושים ועל כשלונות בביצוע.  אנחנו גם מחליפות טכניקות ולינקים כמו שקודמתינו החליפו מתכונים.

7. שמרו על נימוס. לחברה שלי היה אורח שפשוט סירב להתפנות. הוא שכב במיטתה עד שעות הצהריים , דיבר עם חבר במשך שעה, התנחל מול הטלוויזיה ולא זז. וכשאני אומרת לחברה שלי אני מתכוונת אליי. מאידך, תשארו כמה דקות גם אם סיימתם את עניינכם. אנחנו עוד לא סיימנו את עניינו ואנחנו לא בשנות החמישים. לנשים יש זכויות, לעזאזל. זה גם לא מנומס לסובב את הגב, לדבר על אקסיות, להזמין מונית או לספר איך קשה לך לישון עם עוד אדם במיטה. גם אתה לא כזה מעניין, אתה פשוט שוכב על החולצה שלנו.

8. שורה קצרה לגברים תל אביביים- הפסיקו להתגאות בהפרעות האישיות שלכם. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה אמיתית ואינה מהווה תירוץ לכל דבר, החל בבעיות שלכם באינטימיות וכלה במלחמת וויאטנם. היא לבטח אינה תירוץ לביצועים לוקים במיטה.

9. יותר מדי סטוצים= ביצועים לא מלהיבים במיטה. יש דבר כזה יותר מדי. עודף סטוצים אומר הרבה מאד בחורות שלא בהכרח מצאו לנכון לכוון אותך או לתקן אותך מתוך ידיעה שהן לא ישובו לראות אותך לעולם. המקום הזה שאתה תמיד לוחץ עליו ותמיד גורם להן לעשות פרצופים נלהבים? יכול להיות שהן בעצם מחניקות פיהוק. ואם נראה שהיא לא נהנית ממנובר שקנה את כל השאר, זה לא בגלל שהיא לא בסדר, זה בגלל שהן כולן זייפו.

10. נקודת אור חשובה- אם תהיו טובים, תהיו בטוחים שכל חברה וחברה שלנו תשמע על זה. בפירוט. עם תיאור גרפי של תנוחות ותיאור זוויות וגדלים ספציפיים.

11. ולסיום – אם תשלחו, בשתיים בלילה, במקום "ערה?" את המסרון – "רזה?", אתם יכולים להתעלם מכל הסעיפים הנ"ל. הכל ייסלח לכם, אתם אלי מין, ניצחון טכני. בואו, בואו, הדלת פתוחה.

כן, באמת.

חן מצחיקה במיוחד היום. ואחרי שתקראו אותה דלגו לדף השנאה שלנו, תמיד כיף שם.

ואל תשכחו לעשות לנו לייק בפייסבוק.אנחנו שמות תמונות מצחיקות שם. כיף!

חן

כשניצן הציעה שנכתוב על סקס מיד עניתי לה שאין מצב. שזה אישי ועלול להיות מביך. אבל אז היא הזכירה לי שאני לא באמת חייבת לחשוף הכול או להיכנס לפרטים אינטימיים מדי, שזה נכון וגם נחמד אבל מעט בעייתי כשמביאים בחשבון את העובדה שרק לפני כמה ימים סיפרתי לנציגת השירות של בזק שבגלל התקלה באינטרנט לא ישנתי כל הלילה למרות שני כדורי השינה הטבעיים שלקחתי (באמת מוזר שלא נרדמתי. הרי ידוע שגם סם האונס עשוי מסרפד ופסיפלורה). ובכן, אני כאן. ומכך עולה שבסופו של דבר הסכמתי לשתף פעולה. אבל לא לפני שסיכמתי עם עצמי שאני עומדת להיזהר, לשמור על הפרטיות שלי ואפילו ליישם דברים שלמדתי בסדנת הכתיבה כמו שימוש בדמיון ובניית דמויות פיקטיביות.

אז היום נדבר על הסקס בחייה של ליאת. ליאת, ממש כמוני, שכבה בפעם הראשונה בגיל מאוחר יחסית כי היא הרגישה שהיא לא בשלה (אגב, גם ליאת לא מצליחה להשתמש בצירוף "לא בשלה" מבלי מיד לדמות את עצמה בעיני רוחה לגויאבה או לשזיף). ליאת חושבת שסקס הוא עניין מהנה, חביב ונעים ולכן היא אף פעם לא הבינה את הבחורות האלה שעושות מזה עניין גדול ומייבשות את הפרטנר (ולמעשה גם את עצמן) עד הדייט ה-17. ואז, כשמגיע היום הגורלי, לאחר שסבל הבחור מארוחה רומנטית לאור נרות, שיחת נפש לאור נרות וגיפופים חסרי תכלית לאור נרות, הוא סוף סוף מובל אחר כבוד לחדר השינה שבו מחכים לו שלושים נרות ריחניים, חמש קטורות בוערות ואחת בחורה נרגשת בחזיית תחרה חדשה עם תחתונים תואמים. בכל אופן אין ספק שהדבר היחידי שמתחשק לעשות כשנכנסים לחדר שכזה הוא לעצום עיניים, לבקש משאלה, לכבות את הנרות ולאחל לעצמך קצת סקס בשנה הבאה.

עוד דבר לא מובן וגם מגעיל (לדעתי וגם לדעתה של ליאת) הוא השילוב בין יחסי מין לבין אוכל. למה למען השם שארצה לאכול משהו שהיה על מישהו?! גם ככה קשה לי להתמודד עם העבודה שהאוכל שלי היה פעם בידיים של מישהו. דמיינו לעצמכם שהזמנתם עוגה עם קצפת במסעדה (טיפ: כדי להצליח לדמיין אירוע מוזר שכזה נסו לחזור לשנות ה-80 ולימי קפולסקי שבהם רוב המנות שחו בשמנת, הוקרמו בגבינה או כוסו בקצפת). בקיצור, אתם יושבים בקפולסקי ובקצה ערימת הקצפת שעל מנת הבננה ספליט שלכם יש שערה קטנה ומסולסלת. מגרה? טעים? נחמד? לא ממש. ושלא נדבר על כל אותם אביזרים אכילים – תחתונים בטעם לוואי וחומרי סיכה בטעם בחילה. לא אשכח לעולם את סיפורי הזוועה של חברתי שהפתיעה פעם את בן זוגה בערב סוער שכלל את כל האלמנטים הללו. אפשר לומר שמה שנותר להם מאותו הלילה לא היו זיכרונות נעימים ומגרים אלא קלקול קיבה, צרבת בטעם ג'ל בננה מתלקק ושיהוקים בניחוח קונדום שוקולד.

ואפרופו אביזרים, ממש לא ברור גם כל הקטע הנוצתי והפרוותי. כמה חסר אונים יכול להרגיש אדם שכבול לסורגי המיטה שלו באזיקים שמכוסים פרווה אדומה, נוצות ורודות וסוגר בצורה של דובון? חוץ מזה אני כמעט בטוחה שפעם קראתי במדור ייעוץ של איזה מגזין נשים שאם את רוצה לרגש את הגבר שלך (שלא שם עלייך כבר שנים) כל שעלייך לעשות זה רק להשיג מקל נוצות ולהניע אותו בארוטיות על גופו העירום. כמובן. ברור. אין ספק שמקל נוצות הוא הפתרון האולטימטיבי לעובדה שעלית 20 קילו. מובן שזה עובד גם בכיוון ההפוך. הרי בשנייה שבן זוגך ידגדג קלות את כתפך בעזרת מקל הקסמים ממש לא יהיה לך אכפת מזה שהוא שכח לקחת את הילדה מהגן, לא שטף כלים, אמר לך שגדל לך התחת וגם טיפח כרס ענקית ופרוות אוזניים.

בקיצור, מה למדנו עד כה?

א. מי שרעב כדאי שיחמם לעצמו פיתה ויוותר על תחתונים בטעם תות

ב. מקומן של נוצות הוא על אווזים

ג. סקס זה מגניב וגם נחמד

ד. לא למדתי כלום בסדנת הכתיבה.

 עשו לנו לייק! כי, למה לא בעצם?