שנה טובה

רגיל

ניצן

ובכן, בבואי לכתוב על חטאי השנה החולפת לכבוד יום הכיפור וכדי שמצפוני יהיה נקי, תכננתי לכתוב מספר דברים נוראיים ואיומים שעשיתי, אך קודם כל אני חייבת להתייחס למשהו שמעניין אותי מאד.

בשבוע שעבר קיבלתי תגובה על הפוסט שכתבתי שאמרה: "הו ניצן ניצן, תמשיכי עם הכתיבה..כל הדרך לבנק הזרע". עכשיו, ממש מתחתיי כתב ליאור על חייו עם בן זוגו והכלב הנשי שלהם, שאותו הם מלבישים בשמלות, על תמונות של אברי מין של גברים, וכלום! אפילו לא טוקבק שנאה אחד! והוא ניסה, באמת, אני ראיתי! ואילו אני, המהוגנת, קיבלתי את תגובה זועמת זו. מסקנה? אוכלוסיית הרווקות בישראל של המאה ה-21 שנואה יותר מאוכלוסיית ההומוסקסואלים! (או לפחות ככה זה במדגם לא מייצג זה אצלי בבלוג). רוצה לומר, שכפי הנראה גדול חטאיי הוא העובדה שאני רווקה, מעל גיל 30, כי אני לא יכולה לדמיין שום דבר אחר שמעצבן ממש בבלוג שלי, הוא חמוד לאללה. ולפיכך אומר פה אחת ולתמיד – דבר ראשון, אני לא מפשפשת לאיש בחיי הזוגיות שלו, אז אין צורך לפשפש לי ברווקות. יש לי עוד הישגים בחיי, ואני מזמינה את מי שמתעצבן עליי כי אני רווקה לראות את תאריי, תעודותיי, חבריי או ארון נעליי. כלומר – יש על מה לדבר איתי חוץ מאשר לפתוח שיחה ב"שקלת כבר להקפיא ביציות?". דבר שני, אני לא לועגת לחיי הזוגיות ולבטח לא טוענת שחיי טובים יותר. אני פשוט לא מבלה אותם באפלת חדרי עם עשרת חתוליי ומבחנות ביציותיי הקפואות. אני מבינה שזה מעצבן ומכניס לאי נוחות, אבל באמת, די לטרור הרווקות. מה ההיסטריה הזו עם הפוריות שלי והעובדה שעוד לא התחתנתי? האם אותו טוקבקיסט/ית דואג לעתיד האומה? האם הוא/היא חוששים שנלך כזומבי ברחובות עם החתולים שלנו והרחמים הרווקיים שלנו ונדרוש את תינוקו? מה הבעיה? דבר שלישי, אם את/אתה כבר קוראים אותי, אתם לבטח יודעים שמשפטים מסוג זה בעיקר משעשעים אותי. זה כמו לקרוא מאמר שכתוב בו – רווקה +  30+יאדה יאדה יאדה = אגיב משהו עם  המילים רווקה ממורמרת+בנק זרע. לא יצירתי. המילים הללו אינן הקריפטונייט שלי ואני לא מתכווצת בצווחות כשמישהו כותב לי את זה וישר רצה לשריין לי דייטים רצופים מג'יי דייט, אז אין טעם לכתוב. צאו מנקודת הנחה שבחורה רווקה מעוניינת באהבה ובזוגיות, אבל אין צורך לחפור לה על זה כל היום, כי וואטס דה פוינט? אני מבינה שמי שכתב אצלי כנראה כתב בכרטיס הג'יי דייט שלו שהוא "אתלטי" והתעצבן שלעגתי לזה, אבל הנה, כתבתי גם שאני "פרופרציונלית" , אז אין מה לכעוס. ודבר אחרון – זה הבית שלי ופה יש מקום למרמור רק שלי. אני זו שחותמת את שמי המלא על הטקסטים שלי. רוצה להתמרמר, פתח בלוג משלך וקרא לו "כל הרווקות לבנק הזרע". אני לא אקרא אותו ובטח לא אגיב שם, כי זה נושא שישעמם את התחת, ולכן אגיע לנקודה הסופית – אם הגבתם אצלי אז זה אומר שקראתם אותי , וזה היה, עודנו, ותמיד יהיה – הדבר היחיד שמעניין אותי.

וראבאק, כתבו טוקבק שנאה לליאור! זה שם! הוא מחכה לזה! הוא חושש שאני הסלב היחיד פה בבלוג אם אני מקבלת טוקבקי שנאה והוא מקבל רק פידבקים חיוביים!

ועם כל זה – השנה הייתה שנה מצוינת. באמת. מלאת חטאים.  שלחתי מדי פעם יומן אכילה שקרי לדיאטנית שלי אחרי שדפקתי נודלס ג'ירף בשלוש בבוקר ("שני לחם קל, חביתה מחלבון וסלט עשיר"). קניתי תיק מדהים ופרסתי אותו על 14 תשלומים ללא ריבית בהתעלמות מחשבון הבנק שלי ("זה? זה משהו ממש ישן שמישהו זרק ברחוב, וינטג'"). יצאתי לדייט עם מישהו דביל רק כי הוא חתיך ואחרי זה כתבתי עליו בלוג. קראתי לאנשים מחוץ לתל אביב "פרבריים" תוך התעלמות בוטה מהעובדה שאת רב חיי ביליתי באכילת מרק רגל בשעריים שברחובות, חזרתי לראות קומדיות רומנטיות אחרי שהחלפתי אותן תקופה ארוכה בסרטי אסונות, למדתי, צחקתי, אהבתי, כאבתי, אכלתי, שמחתי, בכיתי, ובעיקר אספתי מלא סיפורים מצחיקים שישעשעו את יעל. אני מאחלת לכם ולי שנה מקסימה, מצחיקה, מלאה חרטות (לא מהסוג הנורא), מלאה חוויות, מלאה פחמימות, מלאה אהבה, מכל הסוגים ומכל הכיוונים. מגיע לנו, הרווחנו את זה ביושר.

כדאי לכם לקרוא את חן, זה הולך להיות כיף. אלייך חן.

חן

תקופת החגים היא תקופה טובה לחשבון נפש. תקופת החגים, לעומת זאת, היא לא תקופה טובה לביקור בקניון, לדיאטה מכל סוג שהוא, לשמירה על איכות הסביבה, לנסיעה חלקה ובטוחה בכבישי ישראל, לתרנגולות (עוף ביין, עוף בתאנים, עוף בלימון, עוף בעוף) וגם לחיים שלנו פה באופן כללי. זו תקופה שבה הכול נהיה הפוך וגם מוזר: הכבישים פקוקים ב-3 לפנות בוקר, הררי מזון מתניידים ממקום למקום בקופסאות פלסטיק של גלידה וניל, "המשביר לצרכן" הופכת לחנות הלוהטת ביותר בקניון וסבתא הופכת לאדם הנוכח ביותר בחיינו.

אי לכך ובהתאם לאמור לעיל (וגם לאמור בלבי שלא נעים לכתוב לעיל) את תקופת החגים אני בדרך כלל מעבירה בחו"ל. טיול מפנק בפריז? יופי. מנוחה קלה בפראג? אחלה, גשר קרל הוא גשר לא רע. אפילו לסיור במחנות ההשמדה בפולין לא הייתי מתנגדת, לפעמים עדיף להיזכר באבותיי שאינם מאשר לשבת עם אבותיי שישנם ב-5 ארוחות משפחתיות במהלך יום וחצי.

אבל השנה לא יצא ולצערי נתקעתי כאן. חמוצה כתפוח ירוק ומרה כרימון.

השנה, הלוא היא שנת תשע"ג (כך אומרים הדתיים ועוד כמה קרציות), ענייני עבודה הותירו אותי בארץ. אז הפעם גם עליי נגזר לנסוע שוב ושוב לבית אימא כדי להתפטם, לחזות בעם ישראל יושב בסוכה על אי תנועה, להיערך ליום הכיפורים כאילו מדובר באויב שניתן להכנעה רק באמצעות עלעול ב"פנאי פלוס" ואכילה אובססיבית ולהיות מתויגת בפייסבוק בתמונות של דבש, של רימון, של תפוח בדבש, של תפוח ברימון וגם באחת של כוסית בלונדינית מחופשת לדבורה. הרי אין כמו בחורה צעירה ויפה בחזייה שחורה-צהובה כדי לשמח אותי כשאני תקועה בארץ ועובדת כל החג. ובכלל, אנשים זרים שמאחלים לי שנה טובה בכל אמצעי לא אישי שהוא מעוררים בי חשק עז לנקום ולהתקשר אליהם כל יום כדי לדווח בדיוק איך עוברת עליי השנה. כל יום. מדי יום. יום אחרי יום. איחלתם לי אושר ובריאות? אז עכשיו אני חולה, תכינו לי תה.

אוקיי, אז אם עד עכשיו יצרתי את הרושם שאני אדם אופטימי ומואר (סמיילי קורץ, שלוש ח' ברצף, שלושה סימני קריאה והספרה 1 בלי כוונה) הגיע הזמן לחשוף את האמת – אני לא. ומאחר שהקיום שלנו פה במדינת ישראל הופך זוועתי משנה לשנה הרשו לי לחסוך לכולנו את הציפייה מורטת העצבים ולומר בוודאות שהשנה הזאת לא תהיה טובה. "למה?!" שואלים בזעזוע כל האופטימיים המוארים שזה עתה סיימו להחליט החלטות בנוגע לשנה החדשה ולרשום אותן על פתק קטן ולהטמין את הפתק הקטן עמוק בארנק ולהסתכל בו בכל יום בדרך להגשמת המטרות והיעדים שהם הציבו לעצמם יחד עם הקואצ'ר, אז ככה, השנה לא תהיה טובה כי המחירים עולים, כי האיראנים כועסים, כי הילדים מרביצים ובעיקר כי אוכלוסיית הערסים הולכת וגדלה ומתחילה להוות איום דמוגרפי של ממש.

אבל זה עוד כלום. איך אפשר שתהיה שנה טובה במדינה שבה אור טרגן מנצח את איטן גרינברג ב"כוכב נולד"? איך אפשר לחיות במקום שבו דלית ושחר גוברים על מייקל ושירלי בגמר "היפה והחנון"? וחמור מכול – איך אפשר לחשוב שיהיה עתיד כלשהו במקום שבו גבר (גבר?) כמו איתי תורג'מן מוגדר כבחור "יפה ונכון"? בקיצור, נידונו לכליה.

אז קצת לפני יום הכיפורים, או בשמו המוכר יותר יום ה-"איזה ריח רע מהפה יש למי שצם אני חייבת להתרחק מכל האנשים פה איזה גועל", אני מאחלת לכולנו שהשנה הבאה לא תהיה נוראית כמו שהיא עלולה להיות על-פי הנתונים הנראים לעין בתקופה הנוכחית. אה, ולכל מי שהרגע נאף, רצח או ביתר גופה ועכשיו קצת מצטער על זה, אני מאחלת צום קל וגמר חתימה טובה.

מודעות פרסומת

»

  1. דורש טוקבקי שנאה במהרה. מה כבר בחור צריך לעשות בשביל טיפה שנאה ומרמור? מלביש כלב בשמלות, רואה בולבולים בעבודה, מביא סטוצים לבית של ההורים. מה? כמה ליברליים כבר אפשר להיות?
    חוצפה.

  2. הי ניצן, רק לחזק את דברייך ולומר שרווקות בכלל, ולא רק בלוגריות, לא מתקבלות בברכה בישראל התשע״ג. זה בטח קשור לזה שאנחנו אמורות לייצר את הדור הבא של לוחמי ישראל… לא בסדר שאנחנו עסוקות בדברים אחרים כמו לחיות את חיינו. מאד מזדהה איתך ומאמינה שיחד ננצח 🙂 יעל

  3. ניצני אני מתה עליך!!!!!!!!!!!!!! פשוט לאכול אותך מרב שאת נשששמה!!! הכי מצחיק אותי כשאת כותבת את זה :
    " ולכן אגיע לנקודה הסופית – אם הגבתם אצלי אז זה אומר שקראתם אותי , וזה היה, עודנו, ותמיד יהיה – הדבר היחיד שמעניין אותי."……. שאפו… את לא רואה אבל אני כרגע עומדת ומוחאת כפיים!! אז כיף להן לחברות שלך שיש להן אותך לספר את החוויות המשעשעות (בדיעבד משעשעות… כשהן קורות הן ממש..ממש לא ..משעשעות..) ןשתהיה לך ולכל האורחות בבלוג שנה מדהימה, מאושרת, יצירתית ומלאה גם בסיפורים שלא" בסוף עוד נצחק על זה " … אלא " בסוף עוד נספר את זה לנכדים שלנו"…… שנה ברוכה !

  4. " (סמיילי קורץ, שלוש ח' ברצף, שלושה סימני קריאה והספרה 1 בלי כוונה) "… חן הרגת אותי!! ענק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s