נופש

רגיל

ניצן:

גילוי נאות – בחלק הראשון של חיי הייתי בת למעמד סוציו אקונומי חביב, מה שאפשר לי לטוס כבר בגיל 7 הפעוט לטיול בלונדון ולהכריז בקולי קולות שאני איני מוכנה לאכול מקדונלדס אלא רק אוכל גורמה במסעדות לונדוניות יקרות. עשרים שנה אחרי כבר טסתי על חשבוני, מה שחייב אותי לאכול רק מקדונלדס כל הטיול בגלל עלויות המחייה ולשמוע כמה אני נראית "קורנת" כשחזרתי אחרי שנת טיול, 15 קילו יותר (העור הקורן כנראה נבע מאקסטרה שומן טראנס).

בקצרה, אני לומדת להבין שככל שאתה מתבגר, ככה הנופשים שלך בחו"ל נהיים גרועים יותר ויותר. מרגע שהבנתי שאני איני עוד ילדה קטנה, התחלתי לטוס רק באמצעות תלושים/גרופונים/הנחות/נקודות/דילים הזויים שמצאתי באינטרנט באתרים שנקראים "טיולים זולים להחריד דוט קום".

אבל אני כאן כדי להוכיח שאפשר גם אחרת. גם אתם יכולים ליהנות מטיולים סטייל האלפיון העליון מבלי לשבור את קופת החיסכון. הנה, ממש  לפני כמה שנים ארזתי את חברותיי ומזוודה חצי ריקה וטסנו לניו יורק (כי תמיד מספרים שאמורים לטוס עם מזוודה ריקה לחו"ל, בשביל כל השופינג, רק לא מציינים שא. אם את טסה לניו יורק כנראה לא נותר לך כסף לשופינג, ב. תמיד, בכל מצב, בלי יוצא מן הכלל, אני אורזת חצאית מיני וסנדלים, מאיזושהי סיבה השמורה עמי, ומתעלמת מהעובדה שיש מינוס עשרים מעלות בניו יורק בעודי מספרת לעצמי שאקנה מעיל בשנייה שאנחת ואז אני לא קונה, כי למה לקנות מעיל, אם בישראל כרגע שרב, אז למה הבאתי מזוודה חצי ריקה, ו..בקיצור, הבנתם את המסר).

כל טיול טוב מתחיל בטיסה, ואני הצלחתי לארגן טיסה כזו ממש בשילוב של שבעים אחוז הנחה מגרופון ועוד 30 אחוז המרת נקודות של כרטיס חבר מועדון שופרסל שלי, וכך פרגנתי לי ולבנות טיסת צ'ארטר מופלאה ומושבים נפלאים שנשענו בדיוק על תא השירותים, ותנו לי לספר לכם כמה זה יעיל כשהשירותים כל כך קרובים אליכם! תארו לעצמכם שלא רק שאתם לא נאלצים להמתין בתור לשירותים, אלא אף זוכים להאזין לכל מה שנעשה בהם וגם לזכות בהמון רב של אנשים שבעודפם ממתינים בעצמם לתור של השירותים, עומדים ובוהים בכם בעודכם מנסים (ללא הצלחה) לישון. זה גם המקום לציין, ואיני יודעת אם העברתי את זה מספיק, וזה כנראה יפתיע אנשים כי אני מצטיירת כבן אדם שלו ורגוע, יוגיסטית זן ממש, אבל טיסות גורמות לי לתחושה קלה של אי נוחות, ולכן אני מקפידה להתפלל במהלך הטיסה לפחות שבע פעמים "תפילת הדרך", לבלוע שלושה דקסמול קולד לילה (זה מרדים!) ולהתהלך הלוך ושוב במטוס בגלל שקראתי פעם כתבה שאפשר למות מישיבת יתר. ובכן, לעניינו.

הטיול הספציפי הזה הבטיח לנו מלון באזור מרכזי בניו יורק+ ארוחת בוקר, וכל זה בעלות כוללת של 50 דולר ללילה. וכך היה! ארוחת הבוקר הורכבה מבייגל עבש וקפה שחור ללא הגבלה בקיוסק שממול למלון. הפקיד ההודי שבקבלה לא השכיל להודיע לנו כי המקלחת בחדרנו אינה מספקת מים חמים (בעייתי במרץ ניו יורק), אך כפיצוי נתן לנו מפתח שרתים לכל החדרים בקומה העליונה והנטושה, כדי שנוכל לבחור בעצמנו מקלחת חמה. כל הקומה, למעט, כמובן, החדר האחרון, שכמו בכל סרט אימה, אוכלס על ידי שיכור שלא פתח את דלתו במשך יומיים וגרם לשני שוטרים נאים ותמירים לפרוץ לו את הדלת, וכל זה בעודנו משוטטות ברחבי הקומה עם תיק רחצה ומגבת בלבד. אחרי ההפתעה הראשונית, זיהינו כמובן פוטנציאל בלתי נגמר בסיטואציה ועמדנו באמצע הקומה מעפעפות ומצחקקות לעבר השוטרים בקריאות "הלו בויז!" חינניות, אבל השיכור שבדיוק גרר עצמו מהחדר הרס לנו את הרגע. לא נורא. חלון חדר השינה שלנו היה שבור ומחוזק רק באמצעות מסקינג טייפ ("אני יודע" אמר הפקיד ההודי "אבל החלון מודבק אז זה בסדר") וסיפק לנו מחד בידור בלתי נלאה כל ערב בצפייה על ניידות משטרה וסוחרי סמים מתחת לחלונינו, ומאידך תפקד גם כמיני בר יוקרתי , עליו מיקמנו כל ערב את היוגורט של מאיה ואת הדיאט קולה שלי.

בכלל, הטיול הזה סימן עליית מדרגה במעמד הכלכלי והחברתי שלי. לא עוד 12 בנות בחדר קטן! מעתה אנו רק חמש בנות, ממש כמו עשירי העולם! פריס הילטון, אנחנו מאחורייך, לוק אאוט!  וזאת ועוד, אני זכיתי במיטה העליונה במיטות הקומותיים, דבר שהותיר אותי ערה חצי לילה מהחרדה שאצטרך לעשות פיפי, ולבלות את חציו השני בנסיון כושל לרדת מן המיטה העליונה בהבנה שאני צריכה פיפי, דבר שהסתיים בגב תפוס, בוהן חבולה, ויתכן שגם בשבר קל של המיטה התחתונה, אבל אני טוענת שקיבלנו אותה ככה ועוד לא הוכיחו אותי אחרת.

בכלל, אין שום סיבה לצאת לנופש ולהרגיש מוגבלים. גם אנחנו , כמו כל נשות החברה העשירות בניו יורק, חשקנו בנעליים ותיקים יוקרתיים, ובדיוק בשביל זה נוצרה רשת "PAYLESS", שאפשרה לנו לקנות 43 זוגות נעליים, בשני דולר הנעל. נכון, הנעליים כעורות, ונכון, הן מתפרקות לאחר שימוש, ואכן, יתכן שלא יכניסו אתכם לכל מועדוני הלילה בניו יורק כי הנעליים עשויות מפלסטיק מבהיק וגורמות לכם להראות כמו הומלסים, אבל לא נורא, מדוע להיות קטנוני.

בקיצור, אין סיבה להיות עגמומיים!!! אפשר ורצוי לטוס לנופש יוקרתי, גם כשאנו בוגרים וההורים שלנו לא משלמים על כל דבר. אין סיבה לרדת ברמת החיים. הנה ממש בטיול האחרון שלי ההורים שלי נתנו לי מאה דולר לשופינג. התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק מריר ("מאה דולר לשופינג? אולי אני גם אחזיר עודף חה. חה. חה."), אבל בדיעבד התברר שעל פי השיטה שלי, ניתן לטוס עם מאה דולר לניו יורק, לחזור עם עשרות זוגות נעליים מתפוררות, קלקול קיבה שגרם לירידה מינורית וזמנית ביותר במשקל, גישה אקסקלוסיבית לכוחות השיטור הניו יורקים ועודף בכיס! לייף סטייל אוף דה ריץ' אנד פיימוס זה כאן.

היי, עשיתם לנו כבר לייק בפייסבוק? כל עושה לייק יזכה בתלוש מפנק על סך 1.99 דולר לרכישה ארוחה מוגדלת במקדונלדס!

ואל תשכחו לבדוק מהם חמשת הדברים ההזויים שאנו אורזות במזוודה – ממש כאן

חן:

בהתחשב בחוויות מהפעם הראשונה שבה הייתי בחו"ל די מפתיע שמאז בכל פעם שכף רגלי רק דורכת בנמל התעופה על שם דוד בן גזלן אני מיד הופכת לאדם אחר – רגוע, שלו ועליז. בתום הבידוק הביטחוני, ולאחר ששלחתי את מזוודת הענק שלי (קלישאת ה"אני אישה שלא יודעת לארוז ולוקחת איתי את כל הבית כולל תרופה נגד מלריה על כל מקרה שלא יהיה" תקפה גם לגביי) אני כבר מתחילה לחוש את החופש. ואז, עם הכניסה למתחם הדיוטי פרי, בשנייה שבה אני מריחה את ניחוח האייס קפה ב-200 שקלים ורואה את שלל אחוזי האמוק והבלבול בג'יימס ריצ'רדסון מנשנשים שאנל ומתיזים על עצמם טובלרון בארבע לפנות בוקר, מיד אני נעשית מאושרת ושמחה.

אך אז, בפעם הראשונה ההיא, הכול היה נראה אחרת…

אני שייכת לדור שבו היה לגיטימי לצאת לראשונה מגבולות המדינה רק בגיל 12. ואכן, כשהגעתי לגיל מצוות ואמי שאלה מה אני מעדיפה, חגיגת יומולדת אצל סבא וסבתא בחצר או טיול איתה, עם חברה שלי ועם אימא של חברה שלי לפריז וללונדון התשובה הייתה ברורה כשמש אירופאית שקרנית. כי עם כל הכבוד לדודים האיראנים שהיו מגיעים מירושלים, לתקליטן הגזעי שהיה משמיע להיטים של "אתניקס" וליכולת הקולינרית של סבא לצלות קבב וגם כנף, העדפתי כבר אז פשוט להסתלק מפה.

חמושה בחולצת טריקו רחבה, תלתלים סוררים, חתימת שפם וחגורת בטן בניחוח זיעה שעוברת מדור לדור במשפחה, יצאתי לראות עולם. מיד כשנחתנו בלונדון אירוע מחריד קטע את השמחה. המזוודה של חברתי ושל אמה טסה ככל הנראה ליעד אחר והותירה את האם ללא מוס לשיער ואת הבת נטולת גוזיות. ולכן, לא הייתה כל בררה אלא להקדיש את היום הראשון של הטיול לקניות. אני כמעט מזילה דמעה כשאני חושבת על חנויות הבוטיק ועל שלל בגדי המעצבים שפספסנו בזמן שהיינו עסוקות ברכישה נלהבת של חולצות טי שירט צבעוניות במבצע חסר תקדים (וגם סיבה) ב"נף נף" וב"בנטון". בהמשך הטיול כיכבו גם צינון קשה, חברה חולה שאוכלת רק צנימים וסצנת הקאה מפוארת בפח של המטרו שארגנתי לכולם ביום שבו נסענו ליורודיסני. שיק צרפתי אלגנטי היה לי כבר אז.

אבל בגדול היה כיף. אפילו מאוד. ומאז אני טסה בכל הזדמנות שיש לי ולכל מקום אפשרי. לפני כמה שנים אפילו טסנו יחד בספונטניות שש (כן, שש) חברות לאמסטרדם כדי ליהנות מהמוזיאונים היפים (ואן גוך מבחוץ זה גם סבבה), מהפארקים רחבי הידיים (גם מתחת לספסל שליד הכביש יש קצת דשא) מהמסעדות השוות (אין כמו לאכול סנדוויץ' מהסופר על המדרגות שמחוץ לסופר תוך בהייה בדלת הכניסה של הסופר) וכמובן מהאתרים ההיסטוריים החשובים ליהדות (חברתי תמר: "מה?! אני לא מאמינה! למה לעזאזל בית אנה פרנק סגור?!" חברתי קרן: "חמודה, יום כיפור היום. ונגבי את הלחי, נדבקה לך שם חתיכה מהספריבס").

חשוב לציין שגם מהטיסות עצמן אני נהנית. זה הזמן להודות בפה מלא (אוכל של מטוס) שאפילו את האוכל של המטוס אני אוהבת. קוסקוס עם אפונים קמחיים וירק אפור לא מזוהה? טעים! חביתה בליווי פטרוזיליה עצלה ותפוח אדמה ירוק? נהדר! עוגת חנק במרקם של ספה עם צימוק במרקם של חצץ? בתיאבון! ולפני שהפכתי צמחונית גם את העוף שטעמו כבשר צב הייתי אוכלת בהנאה רבה.

והקניות, הו הקניות! לא היה נופש בחו"ל שבסופו לא מצאתי את עצמי מנסה ברגע האחרון להימנע מתשלום מופרך בגין אובר-וויט על ידי העברת כלי רחצה למזוודה של חברה, תחיבת סוודרים לשקית של השוקולדים או הפיכת מזוודת טרולי מלאה בגבינות הולנדיות ובקולקציית הסתיו של h&m לתיק יד לגיטימי לעלייה למטוס.

אבל אתם יודעים, עם כל האהבה שלי לחו"ל, ובמיוחד לאירופה הקרירה, תמיד כשאני חוזרת לכאן, לארץ שלנו, למדינה הקטנה שלנו, לארץ הקדושה הזאת, והיפה, שהיא שלנו, תמיד עולה בי המחשבה שבסך הכול אין כמו ישרא… בתכלס אין כמו אמסטרדם.

ואל תשכחו לבדוק מהם חמשת הדברים ההזויים שאנו אורזות במזוודה – ממש כאן

מודעות פרסומת

»

  1. ניצן איזה כבוד שהטיול שלנו לניו יורק רואה פה אור! מי ידע שיותר מצחיק מלחוות את החוויות במלון ההוא, יהיה לקרוא עליהן בבלוג אחרי שנים ! הזכרת לי נשכחות וטובות!!
    חן- תיאור מדוייק ביותר של הדיוטי פרי- תופעה שאין איך להסבירה…..בנות- אתן פשוט מוכשרות!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s