פוסט הגותי על אהבה

רגיל

ניצן

אפתח ואומר, שלאחרונה כשאני נדרשת לדבר על רווקות, זוגיות וכד, יש לי בחילה. אלוהים הוא עדיי שאני בן אדם עם תחומי עניין רבים ונרחבים, מקים קרדשיאן ועד העבדות בארה"ב, ועדיין נראה שאני לא מדברת על שום נושא אחר. ככלל, אני חושבת שככל שמדברים יותר על נושא בתאוריה, ממעיטים לעסוק בו בפרקטיקה. אבל כשטל "ביצים" שמואלי, כותב הבלוג "ביצים", הציע לי להפגש איתו על פסטה כדי לדבר על הנושא הזה ולזמום פוסט משותף, נאלצתי להסכים. אחרי הכל, מדובר בפחמימות. מי הוא טל? בן 30, חי ביפו, עובד במשרד פרסום, רווק,חתיך. הוא הבטיח שיביא איתו את אסף, אבל אסף הבריז וכעונש הוא התחייב לשלוח לנו תמונת עירום שלו. אנחנו עדיין ממתינות, אסף. עדיין ממתינות.

בכל אופן, לקחתי עמי את יעל ונסענו לפגוש את טל ביפו. בדרכינו הנשית והמעודנת הצלחנו ללכת לאיבוד ולקוות שטל יסלח לנו על האיחור המינורי. טל אמר שכן, אבל אז כתב בבלוג שלא, אז הסוגיה עדיין נותרת עלומה. אחרי שהזמנו מלא אוכל (אני הייתי רעבה וידוע שיש לי כשל קשב וריכוז בשעת רעב) התחלנו לשוחח על הסוגיה.

אפתח ואומר שאני לא יכולה לתאר כמה מוזר הוא העולם שאנחנו חיים בו לדעתי.  כמה אני מופתעת שאני, שבלעתי בנעוריי את ספריי "חלומות נעורים", שראיתי כל קומדיה רומנטית תחת השמש, ששומעת סלין דיון ולא בסתר, נאלצת לדון בדברים כמו מסרוני "ערה" והזיות נוספות. תל אביב וסביבתה מרגישות לאחרונה כמו עולם פוסט אפוקליפטי, בו כולנו מתרוצצים היסטריים, זומבים, שדה קרב של נשים נגד גברים והרבה מאד זיוני מוח.

מה שבעיקר ניכר בעולם הזה היא התחושה שלא דיברנו עוד על אהבה. כשאני שואלת לאחרונה אנשים מהי אהבה בשבילם, רובם עונים כי היא תחושה הנוצרת באורח קסם, עם הופעת האדם המתאים. לאור זאת, אין פלא שאנשים רבים כל כך נותרים בודדים. אני לא מבינה מה קרה לסיפור הזה, שמתאהבים? במקום זה אנחנו עוסקים בלדבר, לנתח, לחפור ולכתוב על אהבה, כי הרי  קל יותר להתעסק בנושאים האלו מלמעלה, במקום באמת להרגיש אותם. קל יותר לנו כנשים להגיד שמישהו הוא נכה רגשית מאשר לחוש עד הסוף את העלבון בכך שמישהו לא מעוניין בנו. קל יותר לגברים לומר שהם פשוט לא מצאו את "האחת" מאשר באמת להתנסות במערכת יחסים. מה שאנחנו עושים משול בעיניי לאדם שיוצא למועדון, יושב בצד ומעביר ביקורת על כל אלו שרוקדים, במקום לרקוד בעצמו ולעתים גם להביך את עצמו למוות.

אני מבינה, אהבה זה פחד אלוהים. אני עדה. יש לי נסיונות מפוארים בתחום וכשלונות מפוארים עוד יותר. שברו לי את הלב וביאסו אותי נורא. אבל אני בסדר עם זה. כי אני באמת ובתמים חושבת שאינטימיות, שמערכת יחסים, שווה את זה. אני חושבת שבעיית הרווקות והרווקים הגדולה ביותר היא, שהם כל הזמן עסוקים בלדבר על זה, ואני ביניהם.  הם מדברים על למצוא את האחת או האחד המושלם,  על הרגשות שלהם, על איך הם מרגישים, על הרגש שלהם, על הרגישויות שלהם. בקיצור, יש פה הרבה דיבורים ורגשות. וזו הבעיה הכי גרועה בדור שלנו, לעניות דעתי. אנחנו חכמים מדי, מתוחכמים מדי, מיודעים מדי, מודעים לעצמנו מאד, יכולים לשלוף בכל רגע נתון רפרנס תרבותי כזה או אחר שיחזק את דברינו ויש לנו אינסוף פלטפורמות להשמיע את עצמנו. אנחנו מצטטים המון משפטים שיתמכו בטענותינו, אבל אנחנו לא מסוגלים להגות רעיון אחד מקורי, כי כל הפילוסופים החכמים הגו הכל לפנינו, ואילו לנו נותר לעשות גוגל על ציטוטים חכמים.  אבל לנהל שיחה פשוטה, תכלס, על דברים תכלסיים, אנחנו לא ממש יודעים.  הרצון הנואש לשמור על הלבד שלך, בלי לחלוק אותו עם אף אחת, מתורגם לאמירות כמו "אני אפתח רק כשהאחת תגיע", "האחת תבין אותי באופן מושלם" וכו'.  כל פעם שאני שומעת את הססמאות האלו אני נושכת את הלשון ולוקחת עוד שלוק מהוודקה שאני שומרת בביתי למטרות אלו ממש. אני מאמינה גדולה שכל אחד בורא לעצמו סיפור, נרטיב, שהוא נוהג לספר על עצמו, ועם הזמן הוא מפנים את אותו הסיפור ומאמין בו לגמרי. אני לדוגמא שנים סיפרתי שאין לי פשוט מזל באהבה. עצם העובדה שבחרתי בדוש בגס לא נחמדים ומפגרים לגמרי לבד, כאלו שהחברות שלי שנאו מהיום הראשון, זו לא איזו קארמה מהיקום שנשבע למנוע ממני אהבה. זו הייתה החלטה שלי. אבל לזמן מה האמנתי בכך באמת ובתמים. והיום אני מבינה, שקיתונות של ציניות שנשפכו אצלי על בחורים שמשקרים בעיקר לעצמם לגבי למה הם רווקים, בוזבזו לשווא. נראה כי המצב קשה יותר.  הסיפורים הופנמו ברמה שבה היכולת לנהל מערכת יחסים רומנטית, זה מה שהלך לאיבוד.  מערכת יחסים היא תהליך ארוך, אבל היכולת להכיל תהליכים נעלמה, ובמקומה הגיע דור  שאינו יכול אפילו לתפוס מהו תהליך. אם היא לא "האחת" אחרי שתי פגישות, היא פשוט לא האחת. רומנטיקה היא לא שתי פגישות טובות יותר או פחות. רומנטיקה היא מפגש בין שני אנשים, והתהליך שמתחיל להתפתח ביניהם. קשה לנהל תהליך כזה אם אחד הצדדים פורש באמצע המשחק, לרוב מבלי להודיע לצד השני שאין סיבה להמתין יותר ליד הטלפון.

השבוע אמרו לי שהפוסט שלי על "סקס" נשמע כאילו אני שונאת גברים. ההפך הוא הנכון, אני חולה על גברים. אני אוהבת גברים חכמים, פשוטים, שלא מרבים בניתוחים ומעשיות, אלא פשוט עושים, נמצאים, חיים. אני צריכה קצת תכלס בחיים. האקס שלי דיבר שעות על עצמו, על הפחד מאינטימיות, על הפחד מכשלון, על הפחד מרגשות, על כמה הוא רגיש, על איך הוא לא מובן, על כמה הוא מרחם על גברים נשואים ש"נפלו" במלכודת, כי הוא היה מיוחד יותר ורגיש יותר מהם, ארטיסט. זה נשמע כל כך מגוחך מהצד, ואז חשבתי שזה דברי אלוהים חיים.

בקיצור, חפרתי מספיק. טל הביא הרבה פתרונות למצב, אותם תוכלו לקרוא ממש כאן, אבל הוא בחור יותר ורבאלי ממני. אני אישית חושבת שהפתרון הוא שצריך, בעיקר, להפסיק כבר את הדרמה. כיף להיות בזוג, מניסיון. כשזה נחמד זה נחמד, וכשזה לא נחמד, אז לומדים. זה יותר מתגמל מלשבת לבד, לילה אחר לילה, בציטוט מחשבות על איך כש"האחת" תבוא אתה פשוט תדע. אהבה לא נוצרת בשבוע. היא לא אגדה. אהבה היא טעם נרכש ותהליך איטי. אהבה היא עוד מישהו שחולק איתך את העול, מצחיק אותך ועושה איתך סקס בקביעות (זו השאיפה לפחות). אהבה זה גם כשיש שם מישהו שמעצבן אותך, ללא ספק (היי – גילוי נאות, גם לנו כיף לשבת בבית לבד, לאכול כמו חזירות ולבהות במסך). אבל בעיקר – אהבה היא כשיש שם מישהו לצידך בחיים, וזה בהכרח עדיף מלהיות לבד. ההורים שלי נשואים כבר כמעט 40 שנה, וראה זה פלא, הם אוהבים זה את זו. על זה אמא שלי אמרה לי פעם, כששאלתי אותה איך היא ידעה שאבא שלי הוא "האחד" –  "מי בכלל התעסק בשטויות האלו? התחתנו עם מי שאהבנו, וקיווינו לטוב".

אז במקום להביא ציטוטים ממומחים שאומרים שמונוגמיה פסה מן העולם, ושזה בכלל לא טבעי, שכולם בוגדים, ועוד כל מיני דברים נכונים ומעייפים כאלו ואחרים, צריך להיות קצת יותר אמיצים וקצת פחות מורכבים. 

אומרים יש אהבה בעולם. מהי אהבה? אי אפשר לגלות על ידי ישיבה על הגדר, לפעמים צריך לקפוץ ולקוות שיש מישהי למטה שתתפוס אותך.

היי, שבוע הבא חן חוזרת והולך להיות כיף גדול! אז בינתיים עשו לנו לייק ממש כאן ואנחנו מבטיחות לשלוח פוסטר חתום של דילן! (דילן מקיי, לא בוב דילן, חלילה).

מודעות פרסומת

»

  1. אני בטוחה שכוונתך הייתה טובה, אבל עשית פה הכללות רציניות….כשיש לצידך מישהו בחיים עדיף בהכרח מלהיות לבד? לא נראה לך שהאמירה הזו פשוט מבטלת לגמרי דעות אישיות מאוד לגיטימיות של קבוצה מאוד גדולה של אנשים? אין שום דבר פסול בלא להיות במערכת יחסים אם את לא מרגישה שלמה איתה, אם את מרגישה משהו חסר. אולי "האחד" לא באמת קיים, אבל זה לא אומר ש*ההרגשה* שמישהו הוא ה"אחד" היא לא אמיתית וזה לא אומר שזה פסול לחכות להרגשה הזו. מה גם שבאמת ובתמים יש אנשים שלא מעוניינים בזוגיות לטווח ארוך, וזה גם בסדר. אולי זה מה שהם מרגישים, אבל לא יכולים להודות בזה בגלל שהחברה מחנכת אותנו שהחל משלב כלשהו בחיינו אנחנו אמורים להיות בזוגיות ולרצות להיות בה.
    אני מניחה שמה שכתבתי פה הוא מה שהתכוונת אליו כשדיברת על חפירות על רגשות ואם היה לי יותר זמן הייתי כותבת תגובה שהייתה בערך באורך הפוסט המקורי. אבל רק אומר בקצרה – לצערי אני לא יכולה לקבל את ההצעה "להתחתן ולקוות לטוב". 🙂

    • היי נטשה,
      אני חלילה לא מבטלת או מייצגת אף אחד, רק את דעתי האישית. אני רווקה ועצמאית כבר הרבה זמן, אז כמו שאת מבינה, אני מאד אוהבת את זה ולא מזדרזת למצוא כל אחד שיבוא. אני כן חושבת, לטווח הארוך, שבהחלט עדיף להיות בזוגיות ואני אישית פשוט לא מאמינה שיש "אחד". אני מאמינה שיש הרבה אחדים, שאף אחד לא יהיה ההתאמה המושלמת, ואני חושבת שהציפייה לזה מנטרלת אותי לפחות מלנסות למצוא משהו אמיתי ולהתפתח איתו. אני לא מדברת בשם החברה, אבל אני אשמח מתישהו להיות בזוגיות 🙂 ובהקשר לעצתה של אמא שלי, אני פשוט מדברת על העובדה שאני חושבת שאנחנו מבזבזים המון זמן בלדבר על זה (ממש כמו שאני עושה עכשיו :D) ולא פשוט ללכת על זה ולהיות קצת פחות זהירים

  2. מתוקה, בתור אחת שהייתה רווקה הרבה מאוד זמן ולא רצתה להתפשר, ואחר כך נכנעה ללחצי הגיל והחברה שנתנה לה להרגיש שהיא ביקורתית מדי ושהיא חייבת להתפשר/ להתגמש/ להתעפש/ לכופף בננות ואז התחתנה וחיכתה בתוך ה"תהליך" שהדברים ישתפרו בשעה שהם רק החמירו ואז התגרשה, (שאיפה, נשיפה)- אני חייבת להגיד לך שבסיבוב השני שלי החלטתי החלטה ששינתה לי את החיים והביאה אותי להינשא לגבר שצעיר ממני בעשר שנים: החלטתי שאני פועלת בניגוד מוחלט לאינסטיקטים של הפחדים שלי, ואומרת כן לדברים שנראו לי מופרכים, לא הגיוניים, לא אפשריים. בקיצור- אומרת "כן"!.
    לכל מה שהתחשק לי להגיד לו "לא!"- וככה אמרתי כן לבחור צעיר, שעיניו בורקות, ששקל לא היה לו על התחת וגם לא "קריירה", אבל הייתה לו אהבה, חכמה, התלהבות ואמונה ותמימות, והיה קשה בדרך, ולא הכל מושלם גם עכשיו, אבל הוא האיש שלי שאוהב אותי, שלא פחד, שראה רק אופטימיות, ואני פתחתי דלת והיום היא הדלת לבית שלנו. אז כן, היה תהליך למידה או הסתגלות כלשהי, אבל היה בעיקר רגע אחד מההתחלה, ניצוץ או ברק או חיוך שהרגיש טוב ואמיתי ומאוד- "בבית", אילו תחושות שאת כן צריכה להרגיש אותן מההתחלה. הן לא "נרכשות".

    • מסכימה לחלוטין, לרגע לא כתבתי שהתחושות האלו נרכשות. כתבתי שמערכת יחסים היא תהליך, בדיוק כמו שאת כותבת כאן, ובעולם הרווקות התל אביבי כל דבר שהוא ארוך יותר מ"ערה?", כנראה לא יוצא לפועל. ואת אומרת בדיוק מה שאמרתי, ללכת על זה, לא לפחד, להיות אמיצים ולקוות לטוב. בעיניי הדיבורים של רווקים סביבי על כך שכשתבוא "האחת" הם ידעו, כשבפועל הם מעולם לא היו בשום מערכת יחסים, היא פשוט הפחד מדבר, ולא איזו אמת שלהם. כי זה מאד מפחיד, כמו שאמרת, להגיד כן וללכת על זה. וזו תמיד הייתה הגישה שלי באהבה.

  3. הבנתי. היה חסר לי במאמר (קטע? בלוג? כתבה?וידוי?) שלך התייחסות לשלב הלא ברור מאליו של ההיכרות, הניצוץ הזה. הרגע הזה הוא לא דבר שקורה הרבה לצערי, במיוחד בעיר הזאת, כולם נורא עסוקים בלהיות ציניים ומושחזים ולעטות מסיכות או לבדוק אופציות נוספות, בלי להתפנות רגע להסתכל בעיניים של מישהו, לראות באמת מה יש שם, מעבר לחיוכים- דווקא בין השתיקות, המבוכות, – כולם נורא ממהרים להיבהל ברגע שהם מרגישים משהו שהוא מעבר לחרמנות. אני זוכרת כמה הייתי מתוסכלת שכאף אחד לא ראה "אותי". ראו טייטל, חיצוניות, מותג של בגד, ואולי גם אני הייתי עסוקה בלהיות מוצר מסוים שבניתי שנים, ואז הגיע הבחור שלי, ממש חייזר בנוף התל אביבי, קיבוצניק עני ומנותק והוא לא ראה שום דבר מכל זה. רק אותי. וזה מה ששבר אותי. (לטובה).

    • דווקא כן כתבתי בדיוק על מה שאת מתארת, ואני כל כך מזדהה איתו- שלא מדברים פה על אהבה, אלא רק על ציניות, וכתוצאה מכך , גם דיבורים סו קולד רגשיים (אני "מרגיש" שאף אחת עדיין לא הבינה אותי באופן מושלם וכו'), נשמעים צינים וריקים מתוכן. בדיוק על זה דברתי, על פחות דרמה, על יותר פשטות, על להיות אינטימי ומבוהל ועדיין ללכת על זה. חוץ מזה שבעלך נשמע אדיר, יש לו אח?

  4. אהבתי שנזפת במצטטים ואז ציטטת את ביאליק.
    אך ברצינות, אין ספק שכל מה שצריך זה אומץ להבין שיש לך שאתה זה שכותב את הסיפור של עצמך, ושאהבה זה עניין יותר פשוט ממה שנדמה לפעמים.

    ובגלל שחטאת בציטוט, אשים כאן שיר של המשוררת ויסלבה שימברוסקה שהלכה לעולמה השנה:

    (אהבה מאושרת)

    אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,
    הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל –
    מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,
    שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?

    מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,
    זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים
    שֶׁכָּךְ נִגְזַר – כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;
    הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם –
    לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?
    הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.
    הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,
    מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל.

    הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:
    לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,
    מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!
    שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים – בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.
    בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים – מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן
    וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,
    הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה –
    הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!

    קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְשַׁעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים,
    לוּ נִתַּן הָיָה לְחַקּוֹתָם.
    עַל מָה הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ הַדָּתוֹת, הַשִּׁירוֹת,
    מֶה הָיָה נוֹתַר בַּזִּכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן,
    מִי הָיָה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּחוּם בִּגְבוּלוֹת.

    אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה הֶכְרֵחִי?
    הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַתְּבוּנָה מוֹרִים לִשְׁתֹּק עַל-אוֹדוֹתֶיהָ
    כְּעַל שַׁעֲרוּרִיָּה מֵהָרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים.
    יְלָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בְּלֹא עֶזְרָתָהּ.
    לְעוֹלָם לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה לְאַכְלֵס אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
    שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְרַחֶשֶׁת רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת.
    אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
    טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.

    בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת.

  5. פינגבק: זה לא "את", זה "אתן" – פוסט על הכחשה ורווקוּת « ביצים

  6. I'm writing this comment on both beytzim and 2balayla. Your discussion on singlehood really is shallow and misses the main point which is that monogamy is simply unnatural for us humans. The evidence is overwhelming and I recommend you read Sex at Dawn as a good reference. Read that book and you'll realize how far from human nature monogamy really is. Marriage (and later romantic love) were invented by Christianity and later adopted by the establishment (from kings to modern states) to advance order and control over populations, and mainly so private property could be taxed. Originally we were evolved in egalitarian groups of ~50-150 people which shared everything, from food and child care to sexual partners. In such groups it made more sense (evolutionary) not to have knowledge of "who fathered who" so the males in the group would protect all the offsprings and so all resources would be shared between all group members. Everybody had sex with everybody, often in the same time (or why would women be able to reach multiple orgasms?) . This was happening until just 2000-5000 years ago (still does in some parts of the world) hardly enough time for our body/mind to evolve or adapt to a monogamous lifestyle. And yet we live in societies in which monogamy is the norm.

    The result? High divorce rates that keep climbing, adultery, bad sex lives which result in frustration and unhappiness, sex crimes, the pornography industry, marriage counseling… excessive masturbation 🙂 A funny anecdote: since I broke up from my girlfriend (after 9 years) and became what is referred to as a "pick up artist", and having a constant stream of new and old sexual partners, I have not watched porn or masturbated even once 😉 my married friends, just like in our teen years, spend hours every week on those activities 🙂

    Anyway back to being more serious – more and more people choose to stay single because they unconsciously (or consciously) know that a monogamous lifestyle is not "right" for them and they resist the social pressure (social conditioning really) to settle down with one person.

    But then what? How should society be organized if not around marriage? What do you do when you decide that you want to start a family if you know that a long term relationship would be destructive and goes against your nature? Difficult questions, not for this comment. But what I'm saying here is that you are looking at the wrong place. We are biological creatures so the question that we should ask ourselves is "what lifestyle is natural and optimal for our physiology and psychology" and understand our needs from there. Live according to your natural needs and all else will fall into place. Check out my blog: http://www.vanofvictory.com I'll write some posts about the topic.

    Thanks for your writing

    • Hi David, thanks for the comment. cant speak in Tal's name, but to me, this is not a disscussion about singlehood, but rather about my point of view, I see from what you write that you firmly believe in the path youve chosen (a pickup artist?) , but as all discussusions go, there isnt only one truth. the main differance is you are using historical facts and history as a way to back up you point, and me? I only go by how I feel, and if you read what I wrote you could see that I said I feel people use quotes and refernces as a way to express how they feel instead of just saying – hey, I dont feel like having a permenent partner. and if that's make me shallow, then I'm cool with that 😀
      thanks for reading and for writing 🙂

      • Hey,

        Look…. what does it mean discussion? Is it discussion that there is going to be a sunset tomorrow? or that we are all going to die? Some things are not a matter of opinion, right? We are all going to die, we need air to breath, our body is 70% water.

        Just the same, as humans, we are born with certain natural instincts… right? So it seems that our natural condition is not monogamos one. It's not a matter of my opinion but rather science. You can debate it, but the point here is that it's beyond a "discussion" it is a matter of our most basic needs. What I'm saying is that you're discussing these topics as if it's a matter of taste or fashion… but there is a whole biological level here and as they say "don't argue with mother nature" – the whole discussion on sexuality should be made somewhere else, on a "meta" level. Anyway, hope this makes sense.

        Yea, pick up artist. I know what attracts women (biologically) and then tern on and off their attraction switches so they'll sleep with me. It's all biology… you see?

      • שוב, אני לא חשה צורך לעשות אינטלקטואליזציה לכל משפט שיוצא לי מהפה. אני חושבת שזה הזוי להגדיר את עצמך כפיק אפ ארטיסט. זו לא חוכמה גדולה לדעת מה מפעיל בני אדם ברמה השטחית, מבטיחה לך שנשים יודעות בעודה מידה בה גברים יודעים. אני רק לא מבינה מה הגאווה הגדולה בלפצח את החידה הלא כל כך סמויה הזו.
        שוב, אם היית אומר לי – לא בא לי להיות עם אשה אחת כל חיי, אני מרגישה שהייתי יכולה להתחבר אלייך יותר מאשר כל התיזה הזו. זה טוב ויפה שבני אדם לא נועדו לחיות בצורה כזו מבחינה ביולוגית, אבל אני פשוט לא מבינה את הצורך לשלוף ציטוטים מדעיים והיסטוריים כדי להסביר למה לך לא בא. לי בא לחיות בזוגיות ואין לזה שום טיעון לוגי, אלא ריגשי. אני, כמוך, לא מנהלת פה דיון, כי אתה מתעסק בעיקר בצרכים הפיזיים שלך, ואילו אני מתעסקת בעוד אלמנטים, בנוסף לצרכים הפיזיים שלי. ואני בטוחה ששנינו יכולים לחיות עם זה בשלום…ובלי שום קשר, אני בטוחה שאתה יודע שלקרוא לעצמך פיק אפ ארטיסט ולטעון שאתה יודע מה מפעיל נשים, לא יודעת, אני חושבת שאתה צריך תחביב אחר.

  7. "אני אוהבת גברים חכמים, פשוטים, שלא מרבים בניתוחים ומעשיות, אלא פשוט עושים, נמצאים, חיים. אני צריכה קצת תכלס בחיים. האקס שלי דיבר שעות על עצמו, על הפחד מאינטימיות, על הפחד מכשלון, על הפחד מרגשות, על כמה הוא רגיש, על איך הוא לא מובן"

    This is so funny…. because he sounds like a girl… and he liked to "talk" about stuff, that's funny coming from someone who writes a blog? So you don't feel you want / need to express yourself?

    Anyway……….

    "Love"….

    A combination of sexual attraction, fear of loneliness, social conditioning (Disney movies, every single song you hear on the radio), lack of individuality that results in a need to "complete" yourself with someone else… etc etc.

  8. הוצאת לי את המילים מהמקלדת. כתבת בדיוק את מה שאני חושבת על הסצנה הת"אביבית (או לא) ועל כל עולם הרווקות של היום. הכל אינסטנט, תרבות ה"אפצ'י". רק דגדג באף וכבר מיד ונשכח.

  9. היי ניצן.

    אולי כשם שעשו איזושהי אידאליזציה לאהבה ולזוגיוצת, וזה היה בתקופה מאוד מסוימת שאיני זוכר מהי.
    אז כן, אנו חיים בעידן עירוני יותר, שבו הפחיתו מחשיבותה של הזוגיות (אני קצת מערבב כאן בין זוגיות ואהבה). התעדוף השתנה (אולי).
    יכול להיות שהגברים עוד לא יודעים את זה (ושהנשים הותנו לרצות אהבה/זוגיות יותר מגברים, אך אין זה נכון באמת), ובגלל שהם עוד לא יודעים שזוגיות זה לא באמת מה שחשוב להם, אבל לזה חינכו אותם משחר ילדותם, אז הם מבולבלים.
    והם מרגישים בצורך להתנצל כל הזמן במגוון תואנות אינטלקטואליות ו"ארטיות" כפי שכינית זאת.
    מעניין. גם אני, כמו רבים מגברברי תל אביב (יפו, למעשה) שעברו את ה-30, מתחבט ומתלבט בשאלות הללו, וזאת במקום מה? במקום להבין שזוגיות, או אהבה זוגיות/רומנטית אינה נמצאת כעת בראש מעייניי – וזה בסדר!
    זה בסדר גמור. איני צריך להרגיש אשם בזה או לצטט אנשים אחרים (אגב, מה רע בלצטט? אני בטוח שזה מה שגוזל מאיתנו את המסוגלות היצירתית והמקורית שלנו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s