אובססיה

רגיל

ניצן

יש מספר דברים אוניברסלים המשותפים לכל הנשים- אנחנו מדברות באובססיביות על שירותים (איך לבצע את הפעולה כשהחבר בחדר, טכניקות להסוואת רעשים, השריית שזיפים במים חמימים), מנתחות את חיי הסקס שלנו, וכשזה מגיע להתאהבות חד צדדית – אנחנו פתטיות. כן, אמרתי את זה, ואני גאה להיות נשיאת מועדון הפתאט.

ברשותכם, אכוון הפעם, ורק הפעם, את הזרקור לאחיותיי הנשים ולאובססיות שלנו, או במילים פשוטות יותר "כשהוא אומר לא, למה הוא מתכוון".

ובכן – הוא מתכוון ל"לא".

אבל לא בבית ספרנו. אם תהיו בשקט תוכלו גם אתם לשמוע את ה"אבל" האילם שלא נאמר, אותו אנחנו מדמיינות, ושלאחריו אנחנו מוסיפות ככל העולה על רוחינו. אתן מספר דוגמאות ותשמחו לגלות שהן גם יכולות להוות משחק אינטרקטיבי משעשע. לא משנה איך תחברו את השורות, תמיד תקבלו סיבה חדשה לחפור לחברותיכן המסכנות:

*אני לא מעוניין כרגע בקשר,נפגעתי בעבר" אבל "אם תקשיבי לי מדבר על עצמי ועל האקסית שלי, לא תדרשי ממני כלום ותמיד תהיי פנויה לסקס יתכן שהחשש יתאדה".
*אני רוצה אותך כ"כ והרגשות מפחידים אותי" אבל "יכול להיות שאם תבצעי בי מין אוראלי סוער אצליח ללמוד להתמודד עם הפחד".
*"עדיין לא מצאתי את האחת". אבל "יכול להיות שאת היא. יכול להיות גם שלא, אבל הרבה יותר הגיוני שאת כן".

כן, כל שורה כזו פותחת פתח לעולם אובססיות חדש ומופלא. כל בחור שלא בהכרח רוצה אותנו זוכה למעמד של קדוש מעונה, לפחות ברמה של מתמודד ב"דה וויס", ילד פגוע ומורכב, שפוחד מהכל, כמה לאהבה, בן למשפחה הרוסה,שבור לב לשעבר, פוחד מאינטימיות, נפש חופשיה, נפש פצועה, שרק מחפש אותך, האחת, שתשנה את עולמו ותגרום לו להאמין שוב, לפרוץ בבכי ולהציע לך נישואים.

תכלס, אנחנו לא באמת מאמינות לשטויות האלו. כמו שאבא שלי אומר "משחר הימים- גברים מזיינים את המוח ונשים מאמינות להם". גם כשמישהו אומר לנו את הסיפור שלו ואנחנו חוזרות עליו בקול רם, בפעם המיליון, באוזני חברותינו האומללות (סליחה, יעל), ברור לנו שהסיפור הזה הוא אידיוטי מיסודו. יש לנו איזה קול פנימי שאומר לנו "מותק, הוא פשוט לא בקטע שלך", אבל במקום להגיד את זה בקול רם, אנחנו מוצאות עצמנו אומרות "הוא פשוט מבולבל, הוא לא בטוח שהוא רוצה קשר, הוא לא סגור על עצמו". נשמע מוכר? ואם אתן דומות ולו במקצת לי- כאן מתחילה סאגה קבועה: חיטוט בפייסבוק שלו פלוס בחינת כל החברות ממין נקבה, עשיית לייק על כל סטטוס שהוא מעלה ("הולך לשירותים" – "וואו, לייק לגמרי, גם אני!"), וגישה כללית של סמרטוט רצפה. "למה?!" אנחנו מכורבלות בתנוחת עובר באחת פינות הבית, גועות בבכי "למה אם הוא לא מרגיש כלום, הוא ממשיך להתקשר אליי? זה לבטח אומר שהוא מתחיל להשתכנע לגביי". לא,לא. הדבר היחיד שזה אומר הוא -שהוא חרמן ואת עונה.

אך אבוי-  אני יודעת שאמרתי שאפנה זרקור לתופעת הפאתט הנשית, אבל אני חייבת לעצור רגע ולשאול– באיזה יקום בחורים מדברים ככה באמת? גברים אמיתיים לא מדברים על פחד מאינטימיות. הם לא משתמשים במילה "אינטימיות". כי הם גברים. לא נשים. בחור יקר- האם אתה באמת מאמין לסיפור שאתה מספר? האם אתה חוזר עליו  בקול רם באוזני חברייך ("אני כל כך פוחד מקשר..כ"כ פוחד מאינטימיות") או שמא זה שמור לאוזנינו בלבד?  כי הידעת? הבחורה שמולך כבר שמעה את המשפטים האלו מספר פעמים בחייה, ואתה לא ייחודי, מורכב או קשה כ"כ להבנה כמו שאתה אוהב לחשוב. ולכל בחורה כזו יש חברה, כמו יעל פה נניח, שתצעק עליה שהיא מגוחכת ותצחק עליה, עד שאותה בחורה (נניח אני) תקום ותגיד- צודקת. הרי אנחנו בסופו של דבר נסיים עם בחור שמדבר לעניין ולא כמו דמות מטלנובלה ואתה, ובכן, אתה תהיה סער שיינפיין.  בקיצור, תראו איזה קטע, התכוונתי פעם אחת לרדת על בנות מיני ולא הלך לי. נו,טוב, אולי פעם הבאה. אני אתן ליעל לסיים את העבודה בשבילי.

*אגב, הידעתם?  כל לייק שתעשו לנו בפייסבוק, מקרב אותנו קרוב יותר לארוחה חמה ומרחיק אותנו מהשלמת הכנסה ברחובות נטושים.  אנחנו לא מנסות לגרום לכם אשמה, אנחנו רק אומרות. עשו לייק. הצילו בלוגרית.

**********************************************************************************************************************

יעל

בנות, בואו נעשה תרגיל דמיון. חשבי על גבר כלשהו בו את מעוניינת. תתרכזי בו טוב טוב. כעת, האם את רואה בעיני רוחך יצור פרוותי עם זנב שהולך על ארבע רגליים ועושה "מיאו"? לא? אז כנראה שהבחור שלך הוא לא חתולה, ואת לא צריכה להדבק אליו כמו קרצייה. באיזה יקום זה נחשב סקסי להתקשר שמונים פעם ביום רק כדי לשאול "מה נשמע?" ואז להתעצבן שהתשובה היא רק "בסדר" ולא "בסדר אהובתי הנצחית, הנסיכה היפה והענוגה שלי…"?? לא שאני שופטת, פשוט מוזרה בעיניי העובדה שישנן בנות שאין להן צורך באוויר לנשימה, ובמקום זאת, הן חיות וניזונות מחפירות. המון חפירות. ברמה של ארכיאולוגיה למתקדמים. טוב, בעצם אני כן שופטת.
יש לי חברה, שאת שמה לא אזכיר (רק אגלה שהוא מתחיל בניצן ארד), שאמרה לי שלכל בחורה מגיע בחור אחד שגורם לה להיות פתאטית: אתם יודעים- להתקשר, לראות שהוא לא עונה ואז להתקשר שוב כי אולי השיחה לא התקבלה, ושוב- רק ליתר ביטחון. לא להבין שכשהוא אומר שהוא לא רוצה קשר רציני אז הוא לא רוצה קשר רציני, לחשוב שכל פעם שאני מסמסת שנייה אחרי שדיברנו בטלפון משהו בנוגע לשיחה שזה עתה התקיימה- זה נתפס שנון מצחיק וחמוד בצד השני, לשאול אותו למה הוא אף פעם לא מזמין אותי לבירה/סרט/ מסעדה ועוד.
אז כן, לכל אחת מותר להיות קצת סמרטוט פעם אחת. אבל רק כדי להיות ברורה: כשאני אומרת פעם אחת אני לא מתכוונת לאחת עשרה פעמים. אל תבינו אותי לא נכון, יש בי אמפתיה, סולידריות, חמלה לזולת ועוד שיט כזה, אבל יש התנהגויות שהן פשוט כבר למעלה מהבנתי – כי איך הולך המשפט: Fool me once- shame on you, fool me twice- shame on me, ובהתאם לכך, אם התנהגת כמו סמרטוט, אל תתפלאי שהוא מתקשר אליך רק כשהוא רוצה לנגב את הריצפה.

Wake up call: הוא לא באמת שכח את הטלפון אצל ההורים שבועיים, הוא לא באמת רוצה שאת תנתקי את הטלפון קודם כי הוא לא רוצה להיות הראשון שינתק (ובכלל מבחינתו השיחה יכלה להסתיים כבר לפני חצי שעה) וכן, ברור שהוא לא יכל לדבר איתך כי הוא היה מאוד עסוק השבוע- בלשחרר את החבל שכרכת לו סביב הצוואר! את מבינה, זה לא הוא, זו את.  ואז אתן מתפלאות שכבר אין לו סבלנות והוא לא מזמין יותר לבירה\ סרט\ ארוחת ערב. טוב נו, לפחות אתן בטח כבר די שבעות. בגלל שאכלתן לו את הראש. אלייך, חן!

**********************************************************************************************************************

חן

אני זוכרת את הסיפור על הנסיכה הזאת פעמונית שמכשפה כלאה אותה במגדל גבוה. לפעמונית היפה הייתה צמה ארוכה ובלונדינית שהיא הייתה משלשלת מהמגדל כדי שהמכשפה תוכל לטפס. יום אחד הגיע לאזור נסיך מטרוסקסואל, ראה את פעמונית ארוכת הצמה ומיד התאהב בה. כמובן שהמכשפה שנאה את הנסיך ולכן היא עשתה לפעמונית תספורת, שלחה אותה ליער וגרמה לנסיך להתעוור (הפרטים המלאים בוויקיפדיה). בכל אופן בסופו של דבר השניים נפגשו, דמעות ההתרגשות של פעמונית ריפאו את העיניים של הנסיך ואני מניחה שהם חיו באושר ועושר עד הגירושין.

על סיפורים כאלה גדלתי כמו רוב בנות דורי. הנסיכה יפה, הנסיך מציל אותה, המכשפה בת זונה, כל זה. מובן שכבר בגיל קטן הבנתי שעם ערמת הסקוטש ברייט שמונחת לי על הראש לעולם לא תהיה צמה ארוכה ובלונדינית אבל כן חשבתי שיום אחד יבוא הנסיך ופשוט יתאהב בי. העניין הוא המהירות שבה אני ובנות מיני ודורי ויתרנו על האגדה. איכשהו הבנו שבכלל לא בטוח שהנסיך יבוא עד המגדל (בכל זאת, יש היום ליגת האלופות) ושאולי פשוט כדאי שנארוב לו מתחת לבית. הרי גם מאחורי פג'ו בחניון של הבניין יכולה להסתתר נסיכה קסומה שמדי פעם מתקשרת מחסום.

כבר בגיל חטיבת ביניים מצאתי את עצמי מתאהבת באופן אמיתי וכנה (ויחד עם עוד 15 בנות מהכיתה) בבחור שלמד שתי שכבות מעליי ולא היה מודע לקיומי, אף על פי שלאן שהוא לא הסתכל קיומי חייך אליו בביישנות. ההתאהבות כללה ניתוקים בטלפון, מעקבים ליליים והתייעצות עם הרוחות מתי הוא וחברתו ייפרדו ("רוח יקרה, האם אני ו-ע' נהיה אי פעם יחד? אם כן אנא הזיזי את הכוס ל"כן"… כן, בדיוק כך). עם הזמן כשהתבגרנו (רק מינית, לא נפשית) שכללנו את השיטות ולא אחת במהלך ימי התיכון העליזים עקבנו אחר אקסים סוררים וארבנו לבני זוג הפכפכים. אחת מחברותיי הטובות אפילו הגדילה לעשות וכדי לוודא שהחבר המועד לפורענות שלה אכן נמצא בביתו כפי שהוא אמר (ובדרך כלל שיקר) היא אמרה לשכנה זרה מהבית ממול שהיא דואגת לאחיה הקטן שלא עונה לטלפון וכך הצליחה להשקיף על חדרו. שרלוק הולמס גרסת האובססיה.

מאז חלפו שנים. מערכות היחסים הפכו רציניות יותר, אנו כנשים הפכנו רגועות ושפויות יותר ומעבר לכך הטכנולוגיה התפתחה, מה שמאפשר מעקב נוח בפייסבוק במקום ישיבה בתוך שיח דוקרני. פעם פרידה סימלה נתק מוחלט גם עבור הבחורות האובססיביות ביותר. לפעמים אפילו שכחנו איך אותו בחור היה נראה. היום לעומת זאת, פרידה לרוב מבשרת על ימים ארוכים של שיטוט בפייסבוק, בדיקות אינסופיות בטוויטר וחיפושים הזויים בגוגל בנוסח : "יוסי + למה הוא עזב אותי הבן זונה?!" (אזהרה: לפעמים גוגל יציג בתגובה תמונה של דוגמנית בלונדינית בת 22).

קשה לי לשים את האצבע על הסיבה הספציפית לכך, אבל עם השנים גם היכולת להתאהב במישהו באופן חד צדדי, חד משמעי ובואו נודה גם מעט פתטי הלכה ונעלמה. אולי משהו שקשור לפרקטיות של החיים. פעם אהבה הייתה רק לשם אהבה ולא היו מעורבים בה גורמים ושיקולים כמו התאמה, פוטנציאל הורות, מקום מגורים, מצב כלכלי או חפירות בסגנון "היכולת שלו להכיל אותי" (מה אני? ליטר וחצי נוזל בלמים?). אבל אולי בעצם אסור לוותר על האגדה. אולי איפשהו קיימים עדיין נסיכים חתיכים ומבריקי בלורית שמטפסים על מגדלים ומציעים חיים של אושר ועושר. איפה הם אתן שואלות? הם בדיוק צופים בליגת האלופות, הרעש של הטלוויזיה מגיע עד לחניון.

*************************************************************************************************************************

מספרים לעצמכם שקרים שאפילו אתם לא מאמינים להם? לחצו כאן

רוצים לדעת מי הכותבות האורחות היום? בואו לכאן

ובואו לפייסבוק, אנחנו אובססיביות גם שם. 

מודעות פרסומת

»

  1. מעולה. אבל לא אהבתי את ההשוואה לסער שיינפיין. הוא ערכי ורגיש. הסיבה היחידה שהוא רווק היא כי הוא עדיין לא מצא את הבחורה הנכונה. באמת ניצן, את אמורה לדעת את זה.

  2. אחותנו וגיסתנו היקרה יעל!
    מילים כדורבנות. בתור בעלי נסיון (מוגבל, אך נסיון) ובתור נציגים של המין הגברי והנשי, יש לציין שיש אמת מסוימת בדבריך.
    לפי התובנות שעולות מהכתוב את בדרך הנכונה לכרוך איזשהו זכר אומלל, אופס, התכוונו בר מזל, ולא כמו אחותך שתפסה חתול(ה) לפני גבר.

  3. אין על השנינות של הבלוגיסטיות האלו ואין כמו מראה לפרצוף.. 🙂 sad but true, לפחות אנחנו לומדות מניסיון עם השנים!

  4. היי ניצן (ושו"ת). נהנתי מאד לקרוא את הבלוג שלך, וממש לא בגלל ה התמסכנות. אולי בגלל בחירת המילים ואופן הסידור שלהן ברצף…איתגור : אולי תסטי סטיה מסוכנת (שיכולה להגשים את עצמה !)מהפינה שהתחפרת בה, ותבלגי
    (אולי צריך להגיד תבלגגי ?) לנו הקוראים כ תרגיל של דמיון מופרך, , על מה קורה לאחר חודש שפגשת (ושו"ת) את האחד שהוא הוא,, והכל, ממש כל הדברים טובים לפי הזמנה. נראה איך זה יוצא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s