תל אביביות (ערה?)

רגיל

ניצן

בעולם הרווקות התל אביבי ישנם חוקים מאד ברורים. זהו עולם בו החזקה שורדת, והעייפה, ובכן, ישנה. וזאת משום שבתל אביב עליך להיות מאד מאד "ערה". כל הזמן.

כן, חברים, ברוכים הבאים לעולם החיזור של המאה ה-21. מתברר שהגבר התל אביבי הוא מוטציה פוסט אפוקליפטית, שהשאירה אותו חסר יכולת לתפעל מערך מורכב של דייטים, מרגע הרמת הטלפון לחיוג ועד לרגע קיום מערכת היחסים.

וכמו בכל אוכלוסייה שנקלעת למשבר, עבר גם המין השני מוטציה והפך לחיה מורעבת, חרדה, ומאוד מאוד ערה. 

אני, ניצן ארד, לא ישנתי כבר שנה. אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר ממסרון "ערה?", שלעיתים אף לא כולל את סימן השאלה. הייתי אף קורבן ל"ערה וברח" – מקרה בו בחור שלח לי הודעה מגששת, ולאחר שהתמהמהתי בתשובתי עשר דקות תמימות עד למתן תשובה חיובית, נאמר לי מהצד השני שזה כבר לא רלוונטי. אחח, לא הייתי מהירה מספיק. כנראה שבת מזל אחרת נענתה לקריאה. אני מכירה בחורה שישנה עם הטלפון ליד האוזן כדי לקבל הודעות מבחור באמצע הלילה, ואז מזנקת ומתלבשת בבגדי יציאה יפים. כי אחרי הכול, מה יותר משפיל מלישון באמצע הלילה?! אה, על מי אני עובדת, גם אני הייתי הבחורה הזו. יש לי חברה שהכירה בחור, והמסר הראשון שלו אליה היה "ערה" בשלוש לפנות בוקר. כשציינה בפניו בחביבות שהשעה שלוש מאוחרת מדי, ניסה שוב את מזלו בחצות בלילה שאחרי. ג'נטלמן.

ובכן, בואו נבחן את המוטנט הגנטי שלפנינו – גבר ה"ערה?". הוא מתהדר בהפרעת אישיות אחת לפחות, לרוב מאובחן כלוקה בהפרעות קשב, ריכוז, פחד ממחויבות, חרדה מאינטימיות, ציפייה ל"אחת", שבור לבב לשעבר, מאבד עניין אחרי שבוע, מתאהב סדרתי, משתעמם סדרתי, בן להורים גרושים או בן להורים נשואים באושר ולכן לא יתפשר, בעל ציפיות ריאליות מבת הזוג הפוטנציאלית (דוגמנית, רגישה, שתבין אותו באופן מוחלט, לא תעשה סצנות, לא דרמטית ולא מלחיצה) וציפיות ריאליות מעצמו (כשזו תהיה האחת אדע, עד אז אשב לי בביתי ואסמס "ערה").

הגבר הנ"ל גם לא טורח לצאת מפתח ביתו, כי למה לו. כשהוא מסמס לך, "הערה", בשלוש לפנות בוקר, ברור לו שתקפצי ממיטתך ותבואי לביתו. הוא אף פעם לא מציע לבוא אליך, הוא לא מציע להסיע אותך, הוא אפילו לא מציע להביא קונדומים. הוא גם מתווכח איתך על הקונדומים – כשהוא לא עייף מדי- אחרי הכל, כבר שלוש לפנות בוקר. הבעיה היא שהמוטנט הנשי חרד כל כך מהשנים שעוברות, שאנחנו נוטות להאמין, ודי בצדק, שהגבר שמולנו פשוט, באמת ובתמים, לא ממש יודע כבר מה עושים.

נשים כל כך מבועתות שהיצור שמולן פשוט לא יודע לנהל מערכת יחסים, שהן פועלות תחת מתכונת ניהול משברים. כמו מדינת ישראל, גם פה – מצב החירום לא מוסר לעולם. משוואת "גבר רוצה = גבר עושה" אינה קיימת כבר. ייתכן שהוא מאד רוצה. היום. אבל עוד חודש ייזכר שמערכת יחסים משמעה מחויבות, שגרה וויתור על אלפי הבחורות הווירטואליות שמחכות לו, לכאורה.

משחקי הקשה להשגה אינם רלוונטיים יותר. את יכולה לא לענות לטלפון פעם אחת, בציפייה שהבחור שבו את מעוניינת ימשיך להציף אותך בהודעות וטלפונים, כי כך אמר לנו כל מדריך אפשרי. האמת היא – שהוא לא יתקשר אפילו פעם אחת נוספת, מאחר שיש לו מישהי אחרת לסמס לה. לא ענית? פספסת. נקסט. זאת ועוד, הבחור המוטנט מוכן אף לוותר על סקס, שלא כמו שלימדו אותנו, ובלבד שלא ייאלץ לזוז מהספה שבביתו. ומהו הפיצוי שאת מקבלת אחרי שכבר טרחת, לקחת מונית ספיישל לקצה השני של העיר, וויתרת על שנתך,כספך וכן על כבודך ושפיותך? דקות ספורות של סקס לא איכותי, שנוצר אצל דור של גברים עצלנים, שסינדרום ה"ערה?" חודר גם לחיי המין חסרי התעופה והדימיון שלהם. התגמול שקיבלת תמורת כל הוויתורים והפשרות הוא כלום ושום דבר. ולמה להם בעצם להתאמץ? 1. הם לא יראו אותך שוב. 2. הם יראו אותך רק בשלוש לפנות בוקר, בבוקר הבא. 3.את תמשיכי לבוא בכל מקרה.

בעולם התל אביבי שבו על כל בחור כעור ישנן שתי בחורות שמוכנות ללכת אליו הביתה, יחד, בו זמנית, אין שום סיכוי לאלו שממשיכות לשחק את כללי הקשה להשגה באדיקות. המסכנות ממשיכות לשבת לבד בבית ולהעמיד פנים שהן מסננות את המחזרים, בגלל שהן קראו את הספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות", כשבפועל, הטלפון שלהן דומם כבר מזמן, אפילו לא "ערה" אחד לרפואה. ואז מתחיל תהליך ההשתנות. גם הטובות נופלות כשהן מבינות שסוף העולם הגיע וחלף. בין השרידים המעשנים של הציוויליזציה נשארו שורדות בודדות שאולי לא זוכות לאהבה, אבל זוכות ללילה בשבוע שבו הן מתרגשות שמישהו חשב עליהן, יחד עם עוד שבע שקיבלו את אותה הודעה. מהו הפתרון? לחפש בחורים מחוץ לגבולות תל אביב. פעם הייתי גם אני מעיר אחרת. אך תהליך המוטציה חל גם עליי. המחשבות שלי מעורפלות ומורכבות בלעדית מ"למה לעזאזל לצאת מתל אביב". ראבאק. אין מנוס. אני, ניצן ארד, ואני ערה. 

אלייך יעל.

יעל

יש בה משהו, בעיר הזאת, אבל אני פשוט לא יכולה לשים על זה את האצבע. זו ההרגשה שליוותה אותי במשך החודשים הראשונים שביליתי בת"א, צפונה בדירת החדר וחצי שלי, אותה אני עדיין משכירה תמורת סכום סמלי לחודש שבו באותה מידה אפשר היה להאכיל מדינה שלמה באפריקה. ניחא. כבר כמה חודשים של שוטטות בין בארים, לאנצ'ים עם חברות בבתי קפה, סיבובי דאווין בדיזינגוף בשישי, מסעות שופינג מפרכים ובקיצור- ערפול חודשים אחד גדול, ועדיין, את האצבע לא שמתי.

אני חושבת שהאסימון בסוף נפל איפשהו בין חבורת המוהיקנים לדראג (ואני לא מתכוונת ל'סטור'): כולם פה פשוט משוגעים! הרי בעוד איזה מקום בארץ תעברו ליד מעגל אנשים שמחזיקים ידיים כדי (ואני מצטטת) "לבנות מעגל אנרגיה" – ועוד לא תעיפו בהם מבט שני כי בעוד רגע בטח יצוץ משהו מוזר אפילו יותר? הכל מתקבל פה בברכה, הכל נורמאלי וכלום לא נורמאלי: השעות לא נורמאליות כי אף אחד לא ישן, השכר דירה לא נורמאלי כי- היי, תמיד יהיה מי שישלם אלפי שקלים בחודש בעבור כוך של 10 מטר מרובע במקומך, אז כדאי כבר לקפוץ על המציאה וגם הגברים פה לא נורמאלים, אבל בינינו, עליהם תמיד יש לי תלונות.

זה המקום היחיד בארץ בו כל ההזיות של החברה התקבצו לכדי מקום אחד, ממש כמו בעליסה בארץ הפלאות. במקום החתול החייכן יש את לודמילה מה- AM-PM שבוודאות העבירה איזו תקופה בכלא הסובייטי, במקום הכובען המשוגע יש את המטורפת שמסתובבת ברחובות העיר בשמלת כלה, ובמקום עליסה יש את זאתי ההיפית, עם הפרח בשיער והבגדים הרוחניים, אתם יודעים, סטייל הודו כזה, שקונים בשקל בתחנה המרכזית. אולי גם שם צריך להקים מעגל אנרגיה…בכל פעם שמישהו מציע לי להתחבר לאיזון הפנימי שלי או לפתוח את הצ'אקרות, אני נתקפת בצורך להתחבר לזעם המאוד חיצוני שלי, לפתוח את אבזם החגורה ולהכות בו נמרצות. יש משהו בשקט ובשלווה האלו שגורמים לוריד הפולני שלי לפעום כמו הנרקומן החביב מתחת לביתי שבטוח שהוא תוף מרים.

הבעיה היא, שגם אם התגובה הראשונה שלי כלפי אותן "עליסות" שוחרות הטבע והלבלוב גובלת באלימות, אני צריכה לעצור את עצמי לרגע ולהיזכר שפה זה תל אביב והכל הולך. כולם חיים עם כולם בהרמוניה ושלום. הפאנקיסט חי בשלום עם הדיווה שבעבר נקראה ירון, הנערה עם הפירסינגים חיה בשלום עם הזקנה החביבה שרוכבת על אופניים, הסטלן חי בשלום עם אנשי הבראנז'ה, ואני חיה בשלום עם השכנים ששמים לי טראנסים בקולי קולות, למרות שאני לא סובלת טראנסים. יש פה מן חופש כזה לכל אחד להביע את עצמו בצורה יצירתית, מה שגורר לתחרות של מי יותר מוזר ממי ולמי יש את הנפש של אמן הכי עמוקה והכי מיוחדת ומיוסרת. איזה יופי. יש לי חברה שציינה בפני שעכשיו כשרחוב שינקין עובר שיפוצים, להכנס אליו זה כמו לעבור חוויה גם ארכיאולוגית וגם אנתרופולוגית: חוץ מהחפירות של השיפוצים תמיד תמצאו תהלוכה של חתיכים, עלובים, מסכנים, אומנים, מנותחים, גאים, מסוממים, מנופחים ועוד ועוד, מה שגורם לי לחשוב שאולי בכלל צריך לגבות שם כסף בכניסה, כי אפילו במדרנו אין תופעות שכללו.  ככה או ככה, זוהי החבילה: אין הוללות בלי פריק שואו, ואני מקבלת אותה בזרועות פתוחות. טוב נו, כמעט.

אז הנה משהו שאתם (אני) צריכים לזכור בפעם הבאה שאתם חוזרים הביתה הלומי אלכוהול, אבל השינה המבורכת נבצרת מכם (ממני) כי השכנים החליטו לעשות שוב מסיבת טראנסים עד הלילה: אין כמו תל אביב.

רוצים לדעת איפה שרון? לחצו כאן.

רוצים לדעת מי זו יעל? קראו ממש פה.

ואל תשכחו- רשימת השנאה תמיד מתעדכנת!!!

מודעות פרסומת

»

  1. הדימויים פה הורגים אותי. "החזקה שורדת, והעייפה, ובכן, ישנה". "הגבר התל אביבי הוא מוטציה פוסט אפוקליפטית". פוסט משעשע במיוחד.

  2. היי.
    בהמלצה חמה של מכר משותף שלנו שמעתי על הבלוג ואפילו יצא לי לקרוא את כל הפרקים.
    בתור ״תל אביבית״ שלא היגרה לכאן כמו רוב האנשים וגדלה כאן ילדות רגילה לגמרי- מפתיע אה? גם אני שיחקתי גומי וקלאס בילדותי.
    תכלס – את בוחרת להיות ״ערה״, ממורמרת על זה ועושה מזה צחוק , כי מה עוד נשאר?!
    תפסיקי להיות ״ערה״ ותישני קצת.. ואם כבר להיות ערה זה בשביל מישהו שיגרום לך לצרוח מעונג.
    בעיר הזאת יש הכל אבל אין בה כלום.. בתור מישהי שגדלה כאן, הכל כאן אשליה אופטית. זה נראה כיף, זה מושך, את נורא רוצה לקבל את התואר ״תל אביבי״ וברגע שאת מקבלת אותו, את רואה את כל החרא צף.
    סחטיין עלייך ועל הבלוג..  

    • תודה רבה על המחמאות 🙂 אני אכן משתדלת להשלים שעות שינה! מה שכן, אני לא באמת רוצה לקבל את התואר תל אביבית, כי התואר "רחובותית" הוא הרבה יותר זוהר! לא באמת, אבל אי אפשר להוציא את רחובות מהנערה…

  3. בתור פוסט על תופעת ה"ערה", זה אחלה. לא אהבתי את ההכללה של "הגבר התל אביבי". אני 5 שנים פה ולא שלחתי את האסמס הזה מעולם. זה באמת "גבר הערה", ולא "הגבר התל אביבי".

    לגבי עניין ה"בעל ציפיות ריאליות מבת הזוג הפוטנציאלית": ל"גבר הערה" זה כנראה נכון. בדיוק כמו שלבחורה הביצ'ית יש רשימת מכולת שהתגובה פה קצרה מלהכילה. לגבי הגבר "הממוצע", זה ממש לא ככה. אבל מי מחפשת "ממוצע" היום…?

    "משחקי הקשה להשגה אינם רלוונטיים יותר"? הלוואי, לי זה נשמע נהדר, אבל אין לזה אחיזה במציאות.

    "בעולם התל אביבי שבו על כל בחור כעור ישנן שתי בחורות שמוכנות ללכת אליו הביתה, יחד, בו זמנית, אין שום סיכוי לאלו שממשיכות לשחק את כללי הקשה להשגה באדיקות"?

    למיטב הבנתי, אם את (או כל בחורה כמובן) מחפשת בחור טוב, זה לא הבחור ששולח "ערה?" ב-3 בבוקר, אז מה דה פאק אכפת לך שאחרי כמה דקות שלא ענית הוא פנה לעוד 10…? כנראה שלא היה צריך להיות לו המספר שלך מלכתחילה…

    ותפסיקו כבר לקרוא את ה"למה גברים אוהבים ביצ'יות" הזה. שוב, בהנחה שאתן בכלל מחפשות בחור טוב, ששנינו יודעים שהיום יש לזה כבר צליל שלילי, יותר מאשר חיובי (מי אמרה Friend zone?)

    • נדב אני יכולה להבטיח לך שבסוף כולנו נתחתן עם בחור טוב ונזרוק לזבל את למה גברים אוהבים ביצ'יות , והאמת שלא כל כך היה אכפת לי שהוא פנה לעוד 10, יותר הפריע לי שכבר החלפתי סדינים וכו'. בכל אופן מוכנה לגמרי לשנות ל"גבר הערה" ובוודאי שלא התכוונתי להכליל, כמו שאתה לא התכוונת להכליל ב"בהנחה שאתן בכלל מחפשות בחור טוב" 🙂 והכי חשוב – גבר שמגיב בבלוג זה תמיד כיף אז תודה! 😀

      • בשמחה! מישהי בפייסבוק שלי פירסמה את זה אז הגעתי משם 🙂

        הערה קטנה: משפטים כמו "בסוף כולנו נתחתן עם בחור טוב", זה נחמד, אבל לא כזה מנחם, כי הבחורים הטובים לא רוצים ש"בסוף תתחתנו איתן", אחרי שלא הסתכלתן לכיוון שלהם בצעירותכן (לא שאתן מבוגרות עכשיו כן…הבנת את הכוונה).

        למה שבחורות (סליחה על ההכללה, זה בהקשר של הפוסט כמובן) לא יחפשו את הבחור הטוב עוד לפני זה? למה יש קטע כזה להתהולל עם כוסונים ריקנים (שתכל'ס הם שולחים את ה"ערה?") ואז לבכות כל פעם שהוא "מאכזב"? ותרו עליהם מראש, ואז נראה כמה המניאקים ישרדו.

        אבל זה נגרר מדיון על תופעת ה"ערה?" לדיון הגדול בפני עצמו של "הבחור הטוב" לעומת "המניאק".

      • תכלס אני לא חושבת שמישהי באמת מחפשת את הבחור המנייאק, הם מתהדרים בכסות של בחור טוב. אבל האמת שאני לא מכירה מישהי שמחפשת "בחור טוב" לעומת בחור מנייאק, אנחנו מחפשות בעיקר מישהו שיש כימיה איתו, חלקם מתבררים כהזויים וחלקם מתגלים כחמודים. באותה נשימה זה כמו בחור שיוצא עם מישהי שעונה לו אחרי שבוע או שאומרת לו שאין לה חברות בנות כי כולן מקנאות בה, או משהו מיוחד בסגנון..בקיצור, אני לא חושבת שיש איזו בחורה שמחפשת בחור לא חיובי, לפעמים אנחנו פשוט מתבדות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s